אני מניח שהסיבה שאני מסתובב איתם כי פתאום איתם אני מרגיש צעיר, אני מרגיש נער עם כל השטויות שקשורות לזה. פעם הייתי כל-כך תקוע בלימודים ובמשחקי מחשב והרגשתי יותר כמו סטודנט שכל חייו תלויים במבחן מזורגג. גם חברים שלי היו ככה. עם האנשים האלה אבל, זה שונה. פתאום יוצאים למקומות, פתאום יש בנות וחלקן בלבוש מינימלי ודיבורים על סקס ושתייה ולדבר הרבה הרבה שטויות ואולי מסיבה פה ושם. פתאום יש את הריגושים האלה, את הרעש, ואת הצחוקים מדברים מפגרים לגמרי, וחוויה שהיא יותר ריגשית משכלית.
American Football - Honestly?
http://www.youtube.com/watch?v=4Uj2JpvsvX4
אני מרגיש כאילו אני משלים חוויות שכולם כבר חוו, אני משלים זמ אבוד. זה טוב, אבל מדובר פה גם בתקופה שהיא ההפך - עכשיו אני אמור להגיד להתראות לנוער ולהפוך למבוגר. זאת התקופה שצריך לעשות פחות שטויות, ללמוד להיות פרקטי, מערכות יחסים נהפכות ליותר רציניות (שלי לא הייתה אפילו אחת) והכל כבר הרבה פחות חדש. אני כבר לא ממש נער, ואת זה הבנתי שראיתי את כל הצעירים עולים על האוטובוס בתחנה ליד הבית ספר והולכים לים לחגוג את סוף הלימודים. הם חווים משהו שאני חווה עכשיו רק חלקית, אבל אני לא כמוהם - ראיתי קצת דברים ויש לי יותר אחריות. אני לא רוצה לחזור לתיכון בשום אופן, אבל לקיצות האלה - אין כמוהם, וכמה חבל שלא ניצלתי אותם כמו שצריך. להם עכשיו יש חדשיים של מסיבות וים ובריכות ולבוש מינימלי ושל כל יום לצאת.
The Promise Ring - Nothing Feels Good
http://www.youtube.com/watch?v=GhgKLZqmw8M
אבל אני שמח שאני לא כמוהם. כי אולי עכשיו ניהיה הכל יותר רציני, אבל עכשיו להכל יש סוג של משמעות ומטרה, וזה לא הכל סיזיפי וחסר תכלית. יש עתיד ברור, ולא סתם דברים שמרגישים שהם רק של הרגע. התקופה הנוכחית הרבה הרבה יותר סוערת, ואיכשהו אני יותר רגוע, והרבה פחות מדוכא מפעם. זה אולי יותר קשור בעצמי - חוויתי דברים וראיתי שאני מסוגל להתמודד, ושאני מסוגל להתמודד מול דברים שהם לא להקיא חומר של משרד החינוך. מין הסתם שארגיש יותר טוב עם עצמי. אשכרה חייתי, עשיתי משהו ולא בהיתי בניירות האלה במשך שעתיים.
The World Is a Beautiful Place & I Am No Longer Afraid to Die - Getting Sodas
http://www.youtube.com/watch?v=bns8VScN5Wg
חברים שלי גם גודלים וזה עוזר לי להיפרד מכל התקופה הזאת ולהבין שזהו, מתבגרים. אין כבר את החרטא הזה של 'כל אחד עם הזמן שלו' - או שאתה משיג את כולם או שאתה נשאר מאחור. אין החרטאבונה של 'אף פעם לא מאוחר מדי' כי מתישהו בהחלט יהיה מאוחר מדי. אני חייב לנצל. אם יכולתי הייתי חוזר אחורה ומכניס מכות למי שהייתי, מכריח אותו לדעת לנהל זמנים ולשלב גם לימודים וגם חיי חברה ולהתמודד מול כל הבנות האלה. עכשיו קיבלתי את הכאפה שלי. קיבלתי אותה מאוחר מדי, אבל עדיין אפשר להוציא מעצמי משהו סביר.
Pianos Become the Teeth - I'll Get By
http://www.youtube.com/watch?v=Bz5m4ihHZME
בבלוג זה
בכל הבלוגים
