פלאשבק

אם לפני שנה או שנתיים מישהו היה אומר לי שבצהרי יום אחד, נשב- אמא שלי, אבא שלי, אחי הגדול ואני בחדר קטן איפשהו במקום של צמיחה, ושנדבר על כמה התקדמנו והתקרבנו בזמן האחרון, וכמה שהקשרים שנבנו מחדש בינינו בריאים יותר וכנים יותר- לא הייתי מאמינה לעולם. 

אבל היום, בסוף הפגישה, אבא שלי קרא לי הצידה ואמר לי שהוא אוהב אותי, ואמרתי לו בפעם הראשונה מזה 6 שנים שגם אני אוהבת אותו- והתכוונתי לזה. 

והיום אמא אמרה לאבא שלי שהוא צדק בזמנו כשבחר לא לשלם לאחי הגדול מזונות כשהוא ידע שהוא מוציא הכל על הימורים, למרות שאז היא כעסה מאד. 

והיום אחי הגדול הסתכל לאמא שלי בעיניים ואמר סוד ששמר איתו, שפחד להגיד לה. והיא הקשיבה, וכמו שאמרה העו"ס "העולם לא הטלטל".

והיום אמרתי לאבא שלי שבפעם הראשונה שחידשנו את הקשר, אמרתי לעצמי שאם זה יעבוד- זה יעבוד, ואם לא- לא נורא. וכשנפגעתי ממני אימים לפני כמה חודשים ובחרתי להסתובב וללכת- ושבאיזשהו שלב לא האמנתי שיש לזה תיקון. ושבכל זאת עכשיו אנחנו מדברים, ושעכשיו זה כבר לא מרגיש לי קשר של סימן שאלה. 

ואם כל זה יכול היה לקרות 

אז אולי אסור לאבד תקווה באנשים ובקשרים איתם

גם כשזה נדמה ממש בלתי אפשרי