אז קודם כל, עלי לבשר שהסתפרתי סוף סוף אחרי שנה שלמה שלא הייתי בביקור אחד במספרה. או מיי גאד אני יודעת. שוק. הספר ממש הזדעזע ממראה השיער השרוף והמופצל שלי. טוב, לא עד כדי כך, אבל אתם מבינים למה אני מתכוונת? (אגב, אני כותבת עם לק שטרם התייבש לגמרי, אז סליחה אם יש פה קצת שגיאות וכאלה).

אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי האינטרנט. האמת, כיוון שאני כל כך רגילה לזה, אז להיות בלי האינטרנט זה מרגיש כאילו שאני אשתגע. כי באינטרנט הצלחתי למצוא חברים. עובדה - אם אדם לא היה שולח לי את המכתב האלקטרוני הייתי כנארה מתה ברגע זה. זאת היתה תקופה מעצבנת והוא הגיע בזמן. יאי לאדם!! 

אני יודעת שזה משפט שסותר את עצמו, אבל:

בלי האינטרנט, לא היו לי חיים. כי אני לא כל כך אווהבת להיות עם אנשים. הייתי תוקעת את עצמי בבית עם ספר אם לא היה לי מחשב, והייתי מוצאת דברים שימנעו ממני לצאת אל העולם הפתוח. ואולי אני נראית להרבה אנשים כמישהי שמשיגה חברים בקלות ושיש לה הכי הרבה כיף בחיים, אבל זה ממש לא נכון. כי עם כל החברים שלי (חוץ מאחת) זה היו הם שניגשו אלי, ולא להפך (אפילו היתה מישהי שאמא שלה ניגשה אלי אחרי מבחן מתמתיקה בבית ספר ששיבץ אותנו ליחידות בזמן שאני הייתי עמוקה בכתיבה ביומן). 

בעולם בלי אינטרנט אני בטח הייתי או:

א) מתה

ב) תקועה עם האף בספרים

ג) עובדת

והאחרון דווקא לא רע, אבל בכל זאת, האינטרנט עשה אותי מי שאני. סוג של.... האינטרנט הכיר אותי לכל הדברים שמעניינים אותי. האינטרנט שיפר אותי ובלי האינטרנט הייתי פשוט עוד ילדה מגושמת שנולדה בזמן הלא נכון... למרות שאני לא מבינה איזה זמן כן היה נכון בשבילי....