הייתי בחוף היום (הייתי גם בשבוע שעבר, אבל היום הייתי ועל היום אני אספר). 

הייתי בחוף עם שתי חברות, והיה נורא כיף. חוף ירושלים בתל אביב, מים ופירות (אני לא אוהבת פירות אבל זה עשה אותן שמח אז סבבה), אחלה גלים, ובקושי נכנסו לי מים לעיניים. הייתה לי מוזיקה טובה, וקראתי חמש פרקים מהסספר שהבאתי (גאווה ודעה קדומה, פריט שני ברשימת ספרים שלי).

ואז החלתנו להצטלם עם השקיעה. יצאו לנו תמונות ממש ממש יפות, ואז גמרנו, והחזירו לי את הפלאפון....

ואני כמו פוסתמה מפילה אותו לתוך המים.

אז עכשיו אין לי פלאפון, ואני צריכה להכנס לירושלים במיוחד כדי להביא אותו לפלאפון כדי לראות אם הם יכולים לתקן אותו במחיר סביר. (הוא עובד, אוקי? נדלק והכל. הוא רק לא קורא את הכרטיס סים והכפתור הראשי לדף הבית נדפק). זה פעם ראשונה שזה קרה לי. וזה פשוט מעצבן אותי.

עכשיו מה הקטע? נשבעת לכם (לא צריך להשבע אני יודעת, אתם מאמינים) הייתה לי תחושת בטן כזאת לפני שיצאתי מהבית שאסור לי ללכת ומשהו רע יקרה. וזאת לא הפעם הראשונה שאני יודעת משהו שהולך לקרות. אני פשוט יודעת ואולי אני בעצם מכשפה והוגוורטס שכחו לשלוח לי מכתב או משהו. . . 

טוב אין לי מה להוסיף... אני מבואסת. אין נשיקות היום סוריץ