דובון אכפת לי

אני מבולבלת, נוקשה, כועסת

כל כך בודדה, שלפעמים נדמה שהחברה שלי זו המקלדת

ומבחוץ אני כל הזמן מחייכת וצוחקת

ומבפנים אני כמו בלוק ארוך וריק, רק מתקלפת ומתקלפת

כמו צבע דהוי במשך שנים

דהיתי, השתתקתי, ניסיתי לבלוט

ניסיתי להצחיק, ניסיתי להראות

שאולי גם מישהו יאהב אותי, שאולי לא יחשבו שאני מוזרה

שיפסיקו לרכל מאחורי הגב, שארגיש מה זו אהבה.

שלא אקבל בגב דקירה.

שלא אשמע את הטריקה.

של הדלת.

למה הכל כל כך מסובך.