אז איש/ת השנה?

וכשאני מסתכלת על השנה שחלפה ומגיעה לסיומה, אין לי איש/ת שנה.

יש לי המון. ולכולם מגיע הכרה.

מגיע להם את התודה שלי שלא שווה הרבה, אבל בכל זאת היא משהו.

לחבר שלי, שכל השנה הזאת היה מדהים.

המעריץ והתומך הכי גדול שלי, שמגיע לו את כל העולם.

אם כבר איש השנה, זה אהובי.

החברות, ארבעתכן שאני כלכך אוהבת. ששם תמיד, האחיות האמיתיות שלי.

אתן אנשות השנה שלי.

ולסוסים והחתולה, שהם לא אנשים, אבל תופסים בדיוק אותה חשיבות בלב שלי.

שלימדו אותי להירגע ולהסתכל על החיים מנקודת מבט קצת שונה.

לאחותי הקטנה, שכל הזמן רק מתקדמת. אני גאה בך.

ויש עוד כלכך הרבה אנשים שעשו לי את השנה הזאת. אתם יודעים מי אתם.

אני מרגישה נורא מוזר, לקבץ ככה את כל האנשים שחשובים לי.

מתפשט מין חום כזה מבפנים, לדעת שיש לי בחיים אנשים כלכך מיוחדים.

אני מקווה שאתם יודעים,

שאני מודה לכם בכל שנייה בחיים,

ואוהבת אתכם לעולמים..