איך שכל פעם הלב יתחיל לפעום בפראות כשאני במרחק של כמה דקות ממך

איך שהידיים ירעדו ואני פשוט אחייך לעצמי בתקווה שאף אחד לא מסתכל

חיוך קטן ומתרגש ששמור במיוחד לרגעים האלה

החיוך הרחב שהתפשט עלי פניי כשראיתי אותך שם, מחכה לי

רצתי אלייך וחיבקתי אותי

כמה שהתגעגעתי לחיבוק שלך..

נסענו ביחד להופעה, הנסיעה הייתה שקטה.

אבל זה לא היה שקט מעיק,

כשאוהבים לא תמיד צריך למלא את החלל בדיבורים.

עם יד על הברך שלך בנסיעה ונשיקות חטופות ברמזורים,

הגענו להופעה יד ביד, נכנסנו,

שנינו עטופים בהתרגשות לקראת מה שעוד יגיע

אנחנו ביישנים, אז לא ממש דיברנו עם כולם.

אבל אתה ואני מסתדרים לא רע ביחד והזמן עבר

כמה שהתגעגעתי ללצחוק איתך ולעצבן אותך,

להרגיש את היד שלך אוחזת חזק בשלי מתחת לשולחן..

ההופעה התחילה.

האורות על הבמה מהבהבים,

הלהקה מתחילה לנגן,

היא עולה על הבמה בחיוך ושרה ושובה את כולם.

ואני עם חצי עין עליה וחצי עין עלייך,

על התגובות שלך

האוזן מקשיבה לך ששר כל מילה

איזו הופעה מדהימה זו הייתה, נכון?

ואז כשסופסוף יכולנו להיות לבד..

'התגעגעתי אלייך'

'גם אני אלייך'

ובזרועותייך הזמן נעצר

בזרועותייך אני מוגנת

ובמגעך הנשימה נעתקת

ואז הסעת אותי הביתה.

ולא יכולתי לצאת מהמכונית.

רק ניסיתי לגנוב עוד נשיקה, עוד חיבוק, עוד ליטוף קטן..

פשוט לא יכולתי..

'מה עוצר אותך?' שאלת וליטפת לי את היד

'אני לא יודעת..'

לא יכולתי לצאת מהמכונית, לא רציתי לצאת.

הרגשתי את העיניים מתחילות לעקצץ, אבל אני לא נשברת מולו.

אני חזקה בשביל שנינו.

'אנחנו ניפגש שוב בקרוב'

הלוואי. כשהגיוס שלך במרחק של רק יומיים,

אני לא מוצאת מנוחה..

התקופה לקראת זה הייתה קשה.

לא הייתי עצמי, פשוט נתתי לעצמי לשקוע

אפשרתי לפחד המשתק להשתלט על כולי.

נתתי לתלות שלי להגדיר את מי שאני.

לעבור מלדבר שעות על גבי שעות לרק כמה דקות ביום,

ולהיפגש יהיה קצת יותר מסובך.

ופתאום אתה לא תהיה כלכך זמין,

ופתאום אני אתגעגע יותר,

ואני אצטרך ללמוד להתמודד..

אבל אני אצליח.

אני אהיה חזקה, כי יהיה בסדר.

אתה לא הולך לשום מקום.

הכל עניין של זמן.