אז בגלל העיסוק המרובה בלימודים לאחרונה,

לא היה לי הרבה זמן להתעדכן בחדשות.

עד הרגע.

והפה שלי נפער בתדהמה.

לסגור את ישרא?..

את ישרא שלי?.. שלנו?..

לסגור את המקום שמבמשך כמעט שנה הפך לבית השני שלי?..

למפלט שלי?..

למקום בו אני פורקת ומדברת כשאני צריכה את זה?..

מקום שאני מכירה בו חברים חדשים?..

אני לא היחידה.

יש פה מאות אנשים. אלפים.

אלפים שכל יום באים לכאן ומרגישים בבית.

אלפים שבאים לפרוק ולחפש עזרה, לדבר על מה שעובר עליהם.

אלפים שמשתפים את הדעות שלהם.

אלפים שמשתפים את התמונות המדהימות שהם מצלמים בכישרון רב.

אלפים שחושפים לעולם סיפורים, שירים וקטעים שנכתבים באהבה.

אולי אני פה יחסית מעט זמן בהשוואה לאלה שכאן כבר שנים,

אבל אני יודעת שכולנו מרגישים אותו דבר.

ישראבלוג זה בית.

ישראבלוג זה חיים.

ישראבלוג זה חברים.

וככה רוצים לקחת את זה ממנו?..

פשוט קשה לי להאמין..

כנראה שtime will tell..