לצאת מכאן.

אני חולמת על חופש

על מקום בו ארגיש שייכת תמיד

אני חולמת על שלווה.

על שקט נפשי שמגיע לי כלכך.

אני חולמת שיקשיבו לי באמת.

שייקחו את הזמן לשמוע מה שאני אומרת ולא להישאר אטומים.

אני חולמת להפסיק להרגיש רע בגללם,

להפסיק כל פעם מחדש לתת להם לשבור אותי.

אני חולמת שיפסיקו להכתיב ולהגדיר לי את החיים.

מה לאכול

מה ללבוש

איך להתנהג

מה לומר

מה לעשות

איך לחיות.

אני חולמת לברוח מכל הרע הזה שנמצא כאן.

לברוח מהם שחושבים שהם יודעים מה טוב בשבילי,

כשבעצם הם לא מכירים אפילו חלקיק ממי שאני.

אני חולמת שהם יפסיקו לחשוב שהם יודעים מה נכון ומה לא בשבילי.

אני חולמת כבר לעשות מה שאני רוצה,

בלי שיסתכלו עלי עקום

בלי שישפטו אותי

בלי שיגדירו אותי בלי להכיר אותי באמת.

אני חולמת כבר להגיע לשירות,

לדירה משלי,

לשקט משלי,

לחופש משלי.

רק עוד כמה חודשים אני יוצאת מכאן,

מהמקום שאמור להיות בית.

אבל הזמן לא עובר.

איך ממשיכים להחזיק כשהכל נוזל מבין האצבעות?..