המון זמן לא כתבתי לך ועלייך אהובי..

רציתי לכתוב לך כבר המון זמן,

אבל אחרי הסופש הזה יותר מתמיד.

שנה ושמונה חודשים אנחנו כבר ביחד,

עברנו כלכך הרבה ביחד, אה?..

את כל הטוב והרע שאפשר לדמיין

ראית אותי במצבים הכי קשים ופגיעים שלי,

אני ראיתי אותך בשלך.

היית ואתה ממשיך להיות שם תמיד,

באש ובמים.

הפכת מידיד לחבר לאהוב לנפש תאומה.

אתה החבר הכי טוב שלי בעולם,

כבר אמרתי לך את זה?..

אתה כל עולמי,

אתה יודע את זה?..

לאחרונה הכל פתאום נהיה יותר קשה.

כל העולם שלי התחיל להסתובב,

הלחץ כבר הציף את כולי יותר מתמיד.

ופתאום אנחנו כבר לא מדברים כי אתה כלכך עסוק בבסיס,

מתקיימים מהודעות בודדות ביום

מפגישות פעם בחודש

ואני כבר את כל הראש התחלתי לאבד

אבל כלכך מפחיד לספר מחשש שתתעצב..

אתה כלכך רגיש לכאב שלי אהובי,

לא רוצה שתתעצב אף פעם

אבל על כל דבר קטן שקורה אני רצה מהר לספר לספר לך,

מחכה שתתחבר כבר אחרי יום עמוס,

מחכה רק לשמוע שאתה בסדר

והיי, אתה יודע שאני מתגעגעת אלייך?..

גם כשאתה לידי,

קרוב ויפה כלכך,

גם אז אני מתגעגעת..

חרדה מהרגע שאצטרך לראות אותך מתרחק..

מתגעגעת כבר לריח הנעים שלך ולידיים העוטפות,

לקול  ולחיוך שגורם לכל תא בגוף שלי לנשום ולדעת שהכל בסדר..

והנה סופסוף, אחרי חודשים על גביי חודשים של תחינות ובקשות,

ההורים הסכימו שתבואו לסוף שבוע.

חיכינו, התרגשנו, חששנו,

הגעת אלי ורק התמכרתי לחיבוק החזק שלך..

יש לך מושג כמה התגעגעתי?..

אחרי כלכך הרבה סופש"ים אצלך ראית מה זה אחד אצלי,

וסופסוף היינו לבד.

סופסוף היה לנו זמן שיכפר על כל הזמן שמרחיק בינינו.

לדבר, לצחוק, לאהוב

אבל הזמן עבר מהר מידי ופתאום אתה כבר צריך לחזור הביתה

ובחשיכת החדר הדמעות כבר זרמו ללא מעצור..

את שפתיי נישקת אבל בחושך את הדמעות לא ראית..

כשהיינו חייבים לצאת מהחדר חיבקת אותי כמו תמיד,

אבל כבר חשת ברעידות

הרטיבות בעיניי כבר הכתימה לך את החולצה..

ביקשת שלא אבכה אבל הדמעות סירבו לעצור..

החיבוק שלך, החזק והמגונן והדואג והאוהב,

זה מה שמציל אותי כל פעם מחדש אהובי,

ידעת את זה?..

ידעת שהמקום הכי בטוח בעולם בשבילי הוא בידיים שלך?..

הבטחת שניפגש שוב בקרוב..

נשיקה אחרונה וחיבוק אחרון שלא רציתי שייגמרו,

ובחיוך אחרון כבר נסעת

נשכתי שפה ומחיתי דמעה,

אבל יהיה בסדר, נכון?..

אתה תמיד מבטיח ורק לך אני מאמינה..

רק אתה יודע יותר טוב מכולם..

אז חייכתי. חייכתי כי ידעתי שזה שווה את זה.

שאתה שווה את זה.

אהובי תודה שבאת,

עם כל צעד שאנחנו מתקדמים אתה לא מבין כמה אני מאושרת,

גם אם זה נשמע שאני כל הזמן מוקפת בדמעות ועצב,

תדע שאני מאושרת.

מאושרת באמת.

בזכותך.

בזכות כל מי שאתה ומה שאתה עושה,

גם אם לפעמים קשה להאמין.

והתודה שלי לעולם לא תספיק,

אבל פשוט תודה.

על הכל.

אולי מתישהו תצליח להבין מה אתה בשבילי מדהים אחד,

פשוט תודה..

מחכה כבר לרגע בו אוכל להיות איתך שוב,

ואם עוד לא הבנת מהמכתב החופר הזה,

טה אמו טה אמו טה אמו..

אני אוהבת אותך, עד האינסוף ומעבר לו 3>