הכרתי בחור, והוא כל עולמי
איכשהו זכיתי, שהוא יהיה שלי
אני מאושרת.
ובחיי שרגעי האושר האלה הם כמו סם ממכר שחודר לי לכל תא בגוף.
כל רגע הוא פשוט משכר.
אני צריכה לחכות חודש-חודש וחצי כל פעם בשביל הרגעים האלה
והזמן שבין לבין הוא נוראי ובודד וריק מתוכן.
אבל כשזה מגיע.. הלסת שלי כואבת כלכך מרוב חיוכים
אני צוחקת וצוחקת בלי סוף
סופסוף חיבוק ממך, סופסוף לשמוע את הקול השובה שלך, להיות מוקפת בריח הנעים שלך
הוא האויר שלי לנשימה.
הוא הסיבה שאני כל יום משיבה לחיים האלה מלחמה.
הוא מקור האושר והשמחה,
ומתוכו יוצאת הגאווה הכי גדולה.
אז איך אפשר להודות לאדם שנותן לי הכל?..
אולי לא צריך לשאול.
רק לתת לזמן לעשות את שלו.