אז זה קרה.

לא תיכנתתי את זה.

ההורים לקחו אותי לשיחה על דברים בכלל לא קשורים,

הם פגעו בי והכעיסו אותי וגרמו לי לבכות,

ובאיזשהו שלב פשוט היה לי נמאס מהצביעות הזאת.

אז צרחתי שהם מתעלמים ממה שהכי כואב לי.

הם שאלו מה,

ואני רק צרחתי עליהם שאני לא דתייה יותר,

שאני יודעת שהם יודעים,

שכלכך צורב לי שהם פשוט מתעלמים וכופים עלי את הדת למרות שהם יודעים שאני לא אחזור לזה.

אין לי מה להרחיב,

רק שעכשיו כשזה בחוץ אני לא מרגישה את ההקהלה המיוחלת.

הפסקתי להאמין בגיל 8.

פיזית אני לא דתייה כמעט שנתיים.

כולם אמרו לי שאני ארגיש כלכך טוב כשההורים יידעו,

שדברים יסתדרו קצת יותר.

אבל הם מסתכלים עלי עקום.

הם הולכים על ביצים לידי.

ריק לי בפנים.

אני רוצה לברוח מפה.

אני חייבת לצאת מפה.

אני ממש בודדה..