לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


I'm just being me


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2015


 

אני חושבת שזו הייתה טעות לומר להורים שלי שאני לא דתייה.
אמנם הם אמרו שהם דיי ידעו לפני שסיפרתי להם,

אבל כל מה שהיה לי בשבועיים האחרונים זה רק שהם ממררים לי את החיים.
עד עכשיו הם דיי הבליגו בשקט על הכל, סוג של העלימו עין.
אבל עכשיו בכל חדר ומסדרון שאני נמצאת בו בבית יש להם הערה,

גם כשאני באה לצאת מהבית,

תמיד יש להם על מה לצעוק ועל מה לריב.
למה לא חיכיתי עד שיצאתי מהבית?
הם מתנהגים אלי כאילו אני איזו חיילת שלהם שכפופה לכל מילה שיוצאת להם מהפה.
כל הזמן אומרים שאני צריכה להישמע ל'פקודות' שלהם כי אני גרה בבית הזה וצריכה לכבד את החוקים האידיוטים של הבית.
זה לא מה שאני עושה כבר מגיל 9 מאז שהפסקתי להאמין?
הם ברצינות מתייחסים כאילו עד עכשיו לא כיבדתי אותם ואת מה ש'נורמלי' אצלי בבית.
וזה כואב.
מאוד.
ואני צריכה שירות לאומי דחוף.

אבל אין לי.

ואוזל לי הכוח.

נכתב על ידי , 25/5/2015 15:10   בקטגוריות בדידות, בכי, דתל"שיות, דת, הצילו, זמן, כאב, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




Avatarכינוי: 

בת: 27

Skype:  ashira.saidel 




קוראים אותי
23,939
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , המתמודדים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAbeliever אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Abeliever ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)