לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


I'm just being me


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

לעזאזל..


 

נכתב על ידי , 21/6/2014 13:47   בקטגוריות אהבה, געגוע, דמעות, זמן, מרחק, קשיים, ציפייה, רצון, שחרור קיטור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כן, גם אני.


 


Don't let yourself go' 
Everybody cries and everybody hurts sometimes
Sometimes everything is wrong

 

 

When you think you've had too much of this life, well hang on
'..Everybody hurts 

 

 

איך אני אמורה לעשות את זה?..

נכתב על ידי , 29/4/2014 22:58   בקטגוריות התקדמות, דמעות, געגוע, חיפוש, לחץ, כאב, שחרור קיטור, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בין אוטיזם לסדרת טלויזיה.


ועכשיו אני מבינה למה הוא, דווקא הוא,

היה ועדיין השחקן האהוב עלי מהסדרה.

יכולתי לבחור כל שחקן אחר להעריץ בצורה כזאת.

אבל בכל ארבעת העונות של הסדרה,

הוא האהוב עלי.

 

ועכשיו אני רואה מחדש את הסדרה,

מחייכת, נזכרת

ואז פתאום הקטע הזה חוזר.

ואני מקבלת סטירה בפנים.

 

הוא יושב עם אחותו הקטנה, והיא אוטיסטית, והיא בהתקף זעם.

והוא שר לה.

והוא מנגן לה.

והוא אומר שצריך להתנהג אליה כאל בן אדם רגיל.

והוא מחייך אליה, ומחבק אותה ומדבר אליה -

והיא לא עונה לו.

אבל הוא ממשיך.

הוא לא מוותר.

וזה כאילו אני יושבת שם, בתוך הסדרה,

רק עם אחותי.

ילדה אוטיסטית, בדיוק כמו בסדרה.

ואני מבינה עכשיו, במבט לאחור, למה כלכך התחברתי לשחקן.

כילדה בת 11 ב2008, כשאחותי הייתה רק בת 4,

אחרי שהתחילו כל האיבחונים וקלינאיות תקשורת ורווחה ובית מפורק,

אני ישבתי וראיתי את הסדרה הזאת.

ואתה, שחקן כלכך מדהים, יושב ומגלם את הדמות שלי.

אותי.

ואני כלכך הזדהיתי איתך,

ואני בכיתי כמו ילדה קטנה כשרק ראיתי את הפרק לראשונה אז,

לפני כלכך הרבה שנים..

והנה הפרק שוב מופיע ואני מוצפת.

ואני pשוט לא מצליחה להפסיק את הדמעות..


ואף אחד לא יכול להבין.

ואף אחד לא יודע מה להגיד.

ואף אחד לא יודע אם לחבק חזק או להיות בשקט.



אני צריכה חיבוק..

מישהו..

בבקשה?..

 

נכתב על ידי , 13/3/2014 22:51   בקטגוריות אוטיזם, דמעות, זמן, כאב, לברוח, שבור, שחרור קיטור  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 27

Skype:  ashira.saidel 




קוראים אותי
23,939
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים , המתמודדים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAbeliever אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Abeliever ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)