אני כבר לא יודעת איך למלא החור הזה שנפער בי

יש בתוכי תהומות שלא נגמרים

שחור מבחוץ, שחור מבפנים

מה כבר ביקשתי שיהיה לי בחיים?..

אני מרגישה שאני לבד

וכל מה שאני רוצה זה רק אותו, הוא האחד

רק רציתי שאלי תשוב

לא רוצה שניהפך להיות סיפור כאוב..

על הדמעות החמות שמרטיבות את הפנים

על הכאב שקיים בין השורות

על הפחד שמנסה להסתיר את פרצופו עמוק בפנים

על הגעגוע ששורף,

מדליק מדורה סתם ככה באמצע החיים

וכולנו יודעים,

שמהאש הזאת תמיד נכווים

מאוחר בלילה

כשכולם ישנים

כשכולם בחוץ עם חברים

אני נופלת

נשאבת לבור העמוק שחפרתי לעצמי

וברגעים האלה

כשאני הכי צריכה שיחבקו אותי

שיגעו בי

שיראו לי שהם שם

שיבטיחו לי שהכל יעבור

שינגבו לי את הדמעות שלא מפסיקות לזרום

ברגעים האלה האלה אף אחד לא פה

וברגעים האלה השדים שקבורים עמוק בתוכי

קמים לתחיה

צורחים

צוחקים ברשעות

שולטים בכל פינה בראש

חודרים לי למחשבות

אוכלים אותי

קורעים אותי מבפנים

הם האלה שגורמים להרס העצמי שלי

אלה הם השדים שלי.

אלה הם הצללים שלי.

ובחוץ חשוך..