מאז שאני זוכרת את עצמי,

ההורים שלי מצפים שאני אהיה 'הבת המושלמת'.

כל הורה רוצה את זה לילד שלו, לא?
אבל יש לי אח גדול,

שמבחינת ההורים שלי הוא כישלון.

הוא שם פס על הלימודים חצי מהזמן והעדיף להיות במחשב אז הבגרויות שלו היו ברצפה.

לא היו לו חברים בכל החטיבה והתיכון והוא ישב סגור ומסוגר בחדר שלו או מול המחשב או הטלויזיה.

אני זוכרת שבמהלך ההתבגרות שלו היו מלא צרחות בבית וכל הזמן האשימו אותו בזה שלא אכפת לו.
אני פשוט חושבת שהוא לא הצליח כי הפעילו עליו לחץ לא נכון.
אבל אז העיניים נישאו אלי.
אני חייבת להיות חברתית,

שיהיו לי אלף חברים וחיי חברה,

ואני חייבת מאה בכל דבר כדי שיהיו גאים בי.

זה מה שהם רוצים.
למזלי חיי החברה שלי פורחים כבר שנים,

ואין לי אלף חברים אבל יש לי את האנשים שלי שאני אוהבת עד מוות.
ותמיד הייתי תלמידה דיי ממוצעת, כל ציון 75-100.
אבל לא.
הכל חייב להיות רק מאה. מאה מאה מאה.
אם זה 90 אז 'למה לא מאה?'
אם זה 80 אז 'יכולת ללמוד קצת יותר במקום להיות מול המחשב'
אם זה 70 אז 'אבל למה את נכשלת?'
לעזאזל, מי אתם חושבים שאתם?
יש לכם מושג כמה כוחות אני מכניסה ללימודים?
כמה דמעות נשפכו מעל המשוואות במחשבון וההלכות המטופשות בתושב"ע?
אבל תמיד אני יותר מול הפייסבוק ועם הפלאפון ויוצאת ולא לומדת נכון?
סליחה באמת שבשבילי יש דברים יותר חשובים מציונים.

שאני מעדיפה להרגיש טוב עם עצמי, שאני מעדיפה לדבר עם אנשים ששם בשבילי,

שלא כמוכם ולשים אוזניות עם מוזיקה הכי חזקה שיש כדי לא לשמוע את הצעקות שלכם.

יום קשה, ללא ספק. כל שנה מחדש.

כמובן שהייתי צריכה לצפות שיתפתח דיון על המקום של אלוהים בשואה.

וכמובן שלמי כולן רצו? לאשירה האתאיסטית.

אפילו לא טרחו לשמוע את מה שיש לי לומר,

את הטענות שהם לא שלי אלא טענות אוניברסליות לגמרי שמוכיחות שאין דבר כזה אלוהים. 
מוות של מעל 6 מיליון לא מספיק לכם?

תמיד אומרים 'אבל נשארו ניצולים', כן.

אבל כמה נטבחו?

נשרפו?

גוועו ברעב?

קפאו למוות?

נפטרו ממחלות?

זה אבסורד.

מיליונים נשרפו בעודם חיים ואתם אומרים לי שיש מישהו מלמעלה ששומר עלינו?

שאכפת לו?

ילד קטן היה שרוע ימים ברחוב כי הוא מת מרעב ויש אלוהים?

המשפחה שלי לא סוגרת את החודש ולא ממש אכלתי כבר ימים כי אין כסף לאוכל,

לא יכולתי לטוס לפולין שזה היה חלום ממש גדול שלי, בגלל פאקינג כסף,

תולים אנשים במדינות ערב בגלל שהנטייה המינים שלהם 'לא נורמלית',

אחותי אוטיסטית,

אלפים מורעבים באפריקה,

יש בריונות בעולם שגורמת לאנשים להתאבד.

מה חסרים דברים רעים בעולם?
איפה האלוהים שלכם לעזאזל?

איפה הוא היה בכל פעם שבכיתי וקרו לי כלכך הרבה דברים רעים עד שרציתי לא לחיות?

איפה הוא היה כשאמא הייתה צריכה לחנוק את התינוק הבוכה שלה כדי שלא יגלו אותם במסתורים והמחבואים המעופשים והחשוכים?

איפה האלוהים שמגיל אפס ניסו להאכיל אותי ב'כל דבר שה' עושה לנו הוא לטובתנו'?

איפה?

לכו תחקרו קצת לפני שאתם עושים בי לינץ' עם המילים שלכם.

תפקחו את העיניים ותפסיקו עם האמונה העיוורת הזאת לדבר שלא קיים.
אני הפסקתי לנסות למצוא היגיון.

היה לי יום דיי מגעיל.

לא כיף.

רוצה שייגמר כבר.

לפחות זה גרם לי לחייך