טוב לי.

אז לפני כמעט חודשיים (או שכבר?) חזרתי לספורט.

אני רצה,

אני עושה תרגילי בטן,

אני רוכבת על האופניים כשלא קר מידי.

אמרתי לעצמי שאם אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי בזמן שהחורף מביא עימו ק"ג מיותרים,

אז צריך להזיז את התחת העצלן והשמנמנן שלי ולעבוד.

מניסיון רב וקודם ידעתי שלראות על עצמי את התוצאות ידרוש הרבה סבלנות,

אבל התחלתי במלאכה.

בכל ריצה אני משפרת את התוצאה שלי,

והגעתי למסקנה שאני חולמת לרוץ בכמה מירוצים.

אין לי נעלי ריצה אמיתיות (מישהו מוכן לתרום קצת כסף?),

וכרגע דיי נדפקות לי הרגליים.

אבל נשרוד, אה?

שכבות השומן המיותרות בבטן גם יורדות לאט לאט,

הירכיים מתחילות להיעלם (סוף פאקינג סוף).

החמיאו לי שרזיתי בירכיים והביטחון העצמי שלי זינק.

אני באמת מרגישה טוב עם עצמי כשאחרים רואים את התוצאות שלי.

זה עוזר לי לראות מעבר לכמויות השנאה העצמית שטמונים בי.

הכאבים בצלעות והרגליים שמקבלות שרירים מטורפים מעודדים אותי.

אני אמשיך עם זה כי הנפש שלי באמת מבריאה בזכות זה.