אני חושבת שזו הייתה טעות לומר להורים שלי שאני לא דתייה.
אמנם הם אמרו שהם דיי ידעו לפני שסיפרתי להם,

אבל כל מה שהיה לי בשבועיים האחרונים זה רק שהם ממררים לי את החיים.
עד עכשיו הם דיי הבליגו בשקט על הכל, סוג של העלימו עין.
אבל עכשיו בכל חדר ומסדרון שאני נמצאת בו בבית יש להם הערה,

גם כשאני באה לצאת מהבית,

תמיד יש להם על מה לצעוק ועל מה לריב.
למה לא חיכיתי עד שיצאתי מהבית?
הם מתנהגים אלי כאילו אני איזו חיילת שלהם שכפופה לכל מילה שיוצאת להם מהפה.
כל הזמן אומרים שאני צריכה להישמע ל'פקודות' שלהם כי אני גרה בבית הזה וצריכה לכבד את החוקים האידיוטים של הבית.
זה לא מה שאני עושה כבר מגיל 9 מאז שהפסקתי להאמין?
הם ברצינות מתייחסים כאילו עד עכשיו לא כיבדתי אותם ואת מה ש'נורמלי' אצלי בבית.
וזה כואב.
מאוד.
ואני צריכה שירות לאומי דחוף.

אבל אין לי.

ואוזל לי הכוח.