Heart and soul

שכבנו זה לצד זו על הגבעה מטולאת הדשא. בחוץ מזג האוויר היה קריר ונעים, ויכולנו להרגיש את רוח בין-הערביים מנשבת בינינו. אתה הסתכלת לכיוון התכלת מעלינו ובהתחלה גם אני, עד שהאינסוף ההוא הקטין אותי והכניסני לתוך בועה כה זעירה. הפניתי מבטי ארצה, הסתכלתי על הדשא הירוק, על החרקים המטיילים מעלה לעלה, ואז עליך. 

"הסתכלי השמיימה, הביטי בתכלת הגדול," אמרת. 

"אינני מסוגלת להסתכל לתוך האינסוף לאורך כל כך הרבה זמן,"

"אל תתני לאינסוף להקטין אותך, אלא גרמי לו להגדילך! תראי איך הכל פרוש בפנייך"

"אינני שמה מבטחי באינסוף, אלא באדמה, בארץ המבטיחה."

שונים אנחנו, אתה ואני.