חִפּוּשׂ זְהוּתִי.

אֵז כֵּן, יַכוֹל לִהִיוֹת שְׁאַנִי צִינִי בְּנוֹגֵעַ לַמִלְחַמַה הַזוֹ.

וְכֵּן, יַכוֹל לִהִיוֹת שְנִמְאַס לִי מִכֹּל הַמִלְחַמַה הַזוֹ, כִּי מַה זוֹ עוֹד מִלְחַמַה בַּמְדִינַה הַזוֹ שְנִקְרֵאת יִשְרַאֵל?

וכמו שאמר סטאלין- כשאדם אחד מת, זו טרגדיה, כשהמון אנשים מתים- זו סטטיסטיקה.

אז אותם חיילי צה״ל, אותם ילדים ונשים וגברים, וכן גם טרוריסטים בעזה יהפכו לחלק מהסטטיסטיקה.

כן, נמאס לי שכמו שאמר עמוס עוז (למיטב זכרוני):

״אנחנו מנסים את דרך השלום פעם אחת ופעמיים לפתרון הבעיה, וכשזה לא מצליח אומרים נואש וחוזרים לדרך הקודמת,

אבל אנחנו מנסים את דרך המלחמה שוב ושוב כדי לפתור את בעיותינו ולא מצליחים, ועדיין כולם חושבים שזה הפתרון הכי טוב״

אז כן, אני מבין, בניגוד לכולכם, שיכול להיות שהחיילים האלו מתו סתם- עד המלחמה הבאה.

וזה למה לא כתבתי עליה ולו מילה אחת בכל הבלוג הזה עד כה.

אבל לא, אני לא תל אביבי צפונבון שחי רחוק מקו האש, אני חי קרוב וגם לי היו לפחות שש אזעקות ביום כמעט כל יום.

אבל אני גם מבין משהו אחר-

אם האדם לא יכלה את המלחמה, המלחמה תכלה את האדם.

ונמאס לי שהאמרה ״מוות לערבים״ היא כבר אמרה שגורה בכל פה, כאילו זו לא בדיוק אותה סיסמה בשינוי קל שגרמה לשואה בגרמניה הנאצית.

או שאנשים בוחרים שוב ושוב את אותם מנהיגים שמביאים לאותן תוצאות ומקווים שהתוצאות יהיו הפוכות-

יודעים מה איינשטיין אמר על שיגעון, נכון?

ששיגעון זה לעשות אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות.

ועל אף כל זאת, והרבה יותר שיש לי להגיד אודות המבצע, מלחמה, פעולה איך שלא תרצו לקרוא לדבר הזה שבתאכל׳ס בעיניי הוא רק חרא שרוצח אנשים חפים מפשע ולא חפים מפשע כאחד.

אני לא אעזוב את המדינה הזו, כי אני מאמין שניתן לשנות אותה.

ואני אשרת בצבא, כי אני לא מאמין שהצבא אשם בכך שקורים דברים נוראיים, אלא המדינה שגורמת לצבא לעשות את השטויות האלה.

ואני כן אשאר נאמן לערכים שלי- בתור פטריוט שמאלני- ציוני שמאמין שהציונות עוד לא הסתיימה, אלא רק התחילה.

ואני אמשיך להישאר נאמן, ולתמוך.

ולא אאמין לנצח שיש איזושהי דעה לגיטימית שמתחילה במילה ״מוות״ או שקשורה לרצח.

מְחַפֵּשׂ זְהוּתִי.