חִפּוּשׂ זְהוּתִי.

לעבור לגור ביחד עם עוד 13 בני 18 בבית אחד, זה לא קל.

וזה נהיה פחות קל כשחברה שלך מתרחקת עוד יותר,

וזה נהיה עוד פחות קל כשלהרבה מהחברים יש אפשרות שההורים שלהם יבואו ויעזרו, ולך אין כל כך.

זה נהיה עוד פחות קל, כשבחרת להיות האחראי הטכני בבית, ואתה הולך ומתקן המון דברים ומתעסק בהמון בעיות.

זה פחות קל, כי זו בחירה להחליט החלטות בצוותים, ולהחיל אותן על כולם.

זה נהיה פחות קל, כשאתם בוחרים לחיות בצורה שיתופית.

זה נהיה פחות קל, כשאתה גם צריך לנסוע לעיר אחרת, שאמנם רחוקה רק 50 דקות נסיעה מהעיר שאתה נמצא,

אבל אתה צריך להיות בה המון פעמים, כי אתה מדריך שם.

זה נהיה עוד פחות קל, כי אתה טבעוני, ואתה תוהה לעצמך מה לבשל לעצמך, ואתה די היחיד.

זה נהיה עוד פחות קל, כי אתה לא כל כך אוהב את העיר שאתה גר בה, ונאלץ ללמוד להסתגל אליה.

זה נהיה עוד פחות קל, כשנגמר לך מה לכתוב בפוסט.

לעבור לגור ביחד עם עוד 13 בני 18 בבית אחד, זה קשה.

ואולי, על אף הקושי והחרדה, והפחד, והרצון רק להתכנס בתוך עצמך,

צריך להתמודד על עצמך, על עצמי, ולמצוא בי דברים חדשים.

לשתף, לקבל, להפנים, להכיל.

ואולי,

זה לא כל כך נורא אחרי הכל.