ט"ו באב היום, הרחובות מלאים בלבבות, ורדים, קיטש ואהבה.אני אוהבת את היום הזה. המשמעות החומרית שלו שולית בעיני.
לא צריך לקנות כדי לרגש. אפילו מחווה קטנה כמו נשיקה ו"אני אוהב אותך" הם כל כך הרבה מעבר.
לא צריך להגזים ולפוצץ צימר בלבבות, ניחוחות מתוקים, שוקולדים ועלי ורדים על המיטה כדי לרגש.
בשבילי, כל יום הוא ט"ו באב. כל יום אני שומעת ממנו כמה שהוא אוהב אותי, למה הוא אוהב אותי, וכמה שהוא ימשיך תמיד לאהוב אותי
אנחנו ביחד כבר שנתיים, ולמרות המרחק התמידי בינינו, והפאזות השונות שאנחנו נמצאים בהם עכשיו, אנחנו מחזיקים מעמד, ואנחנו חזקים. הקשר שלנו פורח. כבר שנתיים תמימות.
אנחנו אוהבים באמת ובתמים, ואנחנו לא צריכים מתנות ובלונים, שוקולדים ושטויות קיטשיות כדי לדעת שהאהבה בינינו נמצאת.
למרות שכמו שאני מכירה אותו הוא בטוח יביא לי משהו, ברגע שהוא יחזור.
רק מתי הוא יחזור?
הוא הבטיח שהוא יבוא לבקר אותי במשמרת, תכננתי לקחת הפסקה באמצע ולשבת איתו שעה, לדבר ולצחוק איתו, להתגעגע אליו טיפה פחות כי אני אראה אותו. רק ששוב הקפיצו אותו לפעילות מבצעית, ואין לי מושג מה הוא עושה, או איפה הוא. הוא אמר לי את הכל בטלפון ונשמע שהוא מרגיש פספוס, למרות שהיה מדובר על לשבת בקניון. לא מי יודע מה דייט מהסרטים. ועכשיו הוא איננו, ועל לשמוע את הקול שלו ב24 השעות הקרובות לפחות אני לא חושבת אפילו. הוא לוחם, הוא עושה את מה שהוא צריך לעשות, ואין לי מושג מה זה. מה שאני כן יודעת, ומרגישה בכל הגוף, ולמרות שזה ישמע קיטשי, אני יודעת שהוא מגן עלי..
אני מרגישה שכשהוא יוצא לפעילות, הוא עושה את זה לא רק כי אמרו לו, לא רק כי צריך להגן על המדינה, לא רק בשביל עצמו. הוא עושה את זה גם בשבילי, הוא מרגיש מחויבות להשאיר אותי שקטה בלילה שאני אוכל לישון, בידיעה שהוא תרם את כל מה שהוא יכל למצב הזה.
אין משהו שאני יכולה לעשות שישתווה להקרבה שלו בשבילי. הוא יעשה בשבילי הכל. באמת, כמו שהקלישאה אומרת, הוא ילך בשבילי עד סוף העולם, באש ובמים.
ואני? אני אעשה בשבילו את אותו הדבר. בלי לחשוב פעמיים.
אהבה היא קצת מהכל. לטוב ולרע. אבל יותר מהכל, זה שקט נפשי והנאה צרופה.
ט"ו באב שמח,
תאהבו לא רק ביום הזה ולא רק בוולנטיינס דיי.. תאהבו 365 ימים בשנה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
