סיפורים בהמשכים :))

"אני לא יודע מה לעשות יותר, אני לא יכול.." צעקתי, "תוציאו אותי מפה! תוציאו אותי כבר!!".
הם גררו אותי לתוך מכונית קטנה שתיקח אותי לבית כלא, ראיתי את העיניים הזדוניות שלו מרחוק, ראיתי את הבעת הניצחון שהייתה מרוחה לו על הפנים.
"אני לא עשית כלום!" נאבקתי בהם, "זה לא אני!".
הם לא הקשיבו, הם אף פעם לא הקשיבו.
הם כבלו אותי באזיקים גם ביידים וגם ברגליים, וכאילו זה לא הספיק, שני שוטרים ישבו לידי בניידת משני הצדדים, מחזיקים בי בחוזקה שלא אזוז.

ידעתי שאין טעם יותר,אין טעם למחות, להתווכח. הייתי רק ילד. נער בן 17 שכל זה קרה. אני ידעתי בתוך תוכי, שיגיע הרגע ואני אתנקם בו. על הכל.
עברו 25 שנים. שיחררו אותי על תנאי. כל מה שנותר זה רק לאתר אותו, ולהוריד אותו חזק.

-

 
מאז שאני קטנה אני כותבת סיפורים, בגיל 5 זה היה על פו הדוב, בגיל 10 זה היה על זוגות רומנטיים. עכשיו, זה על כל הרוע והמוות, ואפשר גם לקרוא לזה פשוט- החיים האמיתיים.