נץ שחור

עדיין פורטת על אותם מיתרים,

כמו באותו קיץ מופלא.

עדיין נוגעת באותם מקומות קדושים,

כאילו כלום מעולם לא קרה.

וזה עדיין דוקר, וזה עדיין גוזל חמצן,

בכל פעם שאני חושב עליך.

וזה קורה, קורה כמעט בכל שניה.

כן, זה עדיין, כמו בספרים.

כנראה שכתבו אותם אנשים אוהבים.

למה, למה זה לא היה יכול להיות ככה, כשהיינו קרובים?

למה, למה זה חוזר עכשיו, כמו שהיה אז, כשאנחנו חייבים להיות רחוקים?

למה, למה זה ככה עכשיו, חזק מתמיד?

כשאבד כל סיכוי לחבק אותך שוב.