lackofbeauty

שש בבוקר...וואו.עכשיו כשאני חושבת על זה..מתי אני כן ישנה?הדקות היחידות שישנתי הלילה היו כשהסרט עייף אותו ודווקא אז החזקתי את העניים שלא יסגרו.זה היה סרט יפה,מותחן,קיוויתי שזה יעייף אותי וירדים...אבל לא.וזה מה שקרה.יש לילות כאלה.שאתה פשוט..ערני.לא..נראלי שאני היחידה.היה לילה אחד,שעמד בזמנו לפני מבחן קבלה חשוב.לא ישנתי.הייתי מתאמצת,נלחמת בזה,סוגרת את העניים ולא פוקחת גם אם אני לא באמת נרדמת-אם לא הייתי מכירה את עצמי,וחושבת שאני אהיה כל כך עייפה שאירדם שמה,מול הבוחנים.לא.לא נרדמתי.באוטו?כן,חצי שעה,שעה-לא היה עם מי לדבר.אני מאלה שכשנפקחות להם העניים הן לא נסגרות.אני באמת תוהה,מה מטריד אותי כל כך?לא חסר,אבל התקופה הזאתי,הימים האלו,אמורים להיות ימים שקטים לא?מגיעים לי הימים השקטים שלי...אבל הנחמה היחידה שיש לי הלילה,אחרי שאני כבר נכנעת ומתכננת את המרתון טלוויזיה שיהיה לי לאורך הלילה,היא שמחר אני ישן כמו שצריך...והכול יחסי.