lackofbeauty

מתקופה הכי טובה,חברות הכי טובות איתך כל הזמן,אתה בקושי חוזר הביתה מרוב שאתה מבלה בחוץ,שיחות נפש כל הזמן,אתה מרגיש נחוץ,אתה מרגיש טוב,אתה מוזמן,אתה לא מובן מאליו,אתה חשוב,אהוב-לתקופה הכי קשה.החברה הכי טובה שלך נוטשת,הקבוצה הקטנה שהיית חלק ממנה מתגודדת בלעדיך ואתה כבר חלק נפרד מהם,עדיין יש לך חברים,אבל כל הזמן ישצורך להוכיך משו בשבילם,הם לא באמת יכניסו אותך,אתה לא חלק מהם,אתה לא מספיק טוב.אתה יושב בכיתה לבד.יש לך חברה "אמיתית" אחת,שגם היא בקושי מדברת איתך.השינוי הכי קשה שעברתי,לפעמים מספיק לראות את החברה שהייתה הכי קרובה אלייך פעם נהיית חברה טובה של ילדה אחרת,בשביל להיות על הגבול שבין מצוברך לדיכאוני.בהחלט,הייתה צביעות בשפע.לפעמים אני חושבת למה לעזלזל אין בעולם כסף כמו שיש צביעות,מה לעשות.אין ספק שאנשים.צבועים מספיק בשביל לשכוח אותך במהירות שהשיא שלה נוגע בגן עדן.בכל מקרה,העיקר-היה כאב גדול על הלב,עדיין יש,יש תמיד,זה הרי כאב שחוזר כשאתה רק שומע שיר שהיית שומע בזמנים הטובים.אבל תקופה קשה,זה תקופה שעוברים,עד שאני אכיר את החברים האמיתיים שלי,בע"ה אהבה,מקום אמיתי בלב של מישהו,כלשהו,אבל לא סתם מקום,מקום עם דבק,מקום שלא תיפול ממנו,עד אז-אני מנגנת את הנשמה שלי,אני בע"ה יתקבל למשלחת,אייצג את המדינה שלי בכבוד,אני אלמד קצת בקיץ,יש מחנה קיץ שלא להבריז ממנו,יעשה ספורט,אולי ירזה קצת חח,אלו הם חיי,התמודדות-אבל בעצם אלו חיי כל אדם,להתמודד,להמשיך הלאה.כמו בריצת טווח ארוך,גם אם אתה מתייאש,לפחות תסיים את המסלול בהליכה.לפחות תסיים את המסלול.