'לכתוב את העולם' - סיפור בהמשכים

אז קצת יצא שהזנחתי את הבלוג הזה, שוב חח 
בכל אופן, אני מקווה שאתם מוכנים (או יותר נכון, אתן מוכנות) להמשך של הסיפור שיעלה בדיוק ביום שלישי הקרוב.
ביום שני אני מסיימת עם הפסיכומטרי ונכנסים למשהו שהוא סוג של בערך חופש...
הסוג של בערך חבר שלי, טס לנאפה ככה שאני אהיה פחות או יותר מרוכזת בלימודים ובסיפור!
אני לא עיקבית וזה מעצבן, אני יודעת, אבל יש אילוצים מסוימים... מבטיחה להשתפר להבא... חוץ מזה, הבטחתי לתבל האמיתית (כן, יש אחת כזאת חח) שאני אתן לה לקרוא את המשך הסיפור, ככה שאני מחויבת :)

רק כדי לסבר קצת את האוזן, הנה הצצה לפרק הבא של הסיפור:

  "יונתן?" קולה עצר אותי לרגע וגרם לי להפנות את מבטי אליה. "יש לך עיניים מיוחדות." היא אמרה את המובן מאליו. השפלתי לרגע את מבטי ואז הרמתי אותו שוב אליה. העיניים שלי לא היו רגילות, הן לא היו קרובות לרגילות. סימן הזיהוי הכי אופייני לשוני שלי משאר בני האדם בעולם שלי היה ההטרוכרומיה של העיניים שלי, שיכולה לנבוע מהרבה דברים, אבל נובעת במקרה שלי מהעובדה שלא ידעתי להחליט איזה צבע עיניים אני רוצה שיהיה לי וזה... פשוט נתקע.
"תודה," חייכתי אליה אך החיוך שלה נסוג מפניה והיא סגרה את הלוקר שלה בטריקה.
"זאת לא הייתה מחמאה." היא זרקה באוויר והלכה ממני. מה, לעזאזל, קורה פה?

קצר ו... אממ... קולע? :)
מקווה לשמוע מכן,
אוהבת!