לפעמים כל מה שצריכים זה אוגר

"את יכולה להמליץ לי על ספר נסיכות מהתקופה שאת בערך היית ילדה?"

"המממ, אני לא כל כך מוצלחת בז'אנר (שמעו, אני לא משקרת, רק שקרים לבנים), אבל אני אשאל את המוכרות האחרות." 

"מה? לא נתנו לך ספרי נסיכות כשהייתי קטנה?" האימא היפה הזו שאלה אותי בכזו פליאה. "למה לא?"

"זה לא העניין (לא נתנו לי הרבה, אז מה), אני פשוט לא התעניינתי בנסיכות."

"אבל רצית להיות נסיכה." היא קבעה. 

"לא כל כך."

"אז מה רצית להיות?"

"רציתי להיות אש קאצ'ם." זה נפלט לי, בחיי. 

"מי זה?"
"מכירה פוקימון?"

"כן..."

"זה הזה שתופס אותם ומאמן אותם וחבר שלהם." פירטתי ממש ממש מהר.

"אוי, זה כל כך עצוב, איזו ילדות נוראית." היא הלכה ממני כאילו עשיתי משהו רע. קצת נעלבתי בשביל ההורים שלי.