לפעמים כל מה שצריכים זה אוגר

אני במצב קצת עגום כי נכנסתי לנוסטלגיית הבדידות הזו, אבל בגלל שפעם הרגשתי ממש טוב - להיות לבדי לא במחשב נייד ולעשות כלום - אני נזכרת בדברים נעימים.

אולי אני פשוט צריכה חברה. אני קצת חוששת שאף אחד לא רוצה לדבר איתי, ואני תוהה למה. כלומר, בכל פעם שאני מדברת עם מישהו שאני מכירה אני זו שפותחת בשיחה, בין אם זה לשלוח סמס מפגר בשביל להתחיל שיחה ובין אם זה אפילו גם בישרא. זה תמיד היה ככה, למען האמת, לא משנה כמה פופולריות הצלחתי לצבור. זה לא משהו רע, להיות הזה שמתחיל שיחות, ותמיד בזתי לאלו שמחכים שיתחילו לדבר איתם. ובכל זאת, למה אף אחד לא מתחיל שיחה איתי? אני אוהבת דברים, אני נחמדה, אני מבינה בכמה דברים ונחמד להתדיין איתי. יש לי גם חוש הומור, באמת! אני לא אומרת שאני מצחיקה, אבל לפחות אני מאוד משתדלת. כלומר, כבר קיבלתי את העניין עם עצמי, שאני מנודה וזה מה יש, אבל הסיבה בכל זאת מרתקת אותי.