אני יושבת מול המקלדת וחושבת מה לכתוב, בפנים יש לי את החשק העצום הזה לכתיבה אבל אני לא מרגישה את הדגדוג המוכר באצבעות. בעצם עבר הרבה זמן מאז שהרגשתי אותו..
זו התקופה הזו בשנה, שאנשים מבטיחים לעצמם שהם יהיו טובים יותר, אכפתיים יותר, אמיתיים יותר ובשבילי התקופה האחרונה הייתה כזו שהדבר האחרון שרציתי היה לשמוע את ההבטחות האלו מצד האנשים שהקיפו אותי.
זו התקופה הזו בשנה שאת מנסה להתחיל הכל מחדש, אם זה במחברת ואם זה מבפנים ולמרות הכל את יודעת שבסוף השנה המחברת תיהיה מקומטת ומקושקשת.. אבל את לא יודעת עד כמה מקומטמת ומקושקשת תסיימי את השנה.
זו התקופה הזו בשנה אחרי קיץ וחופש ארוך שבהתחלה קיווית לעשות כל כך הרבה דברים וכשהקיץ נגמר את מקווה שבאמת עשית את כל מה שרצית.
אני פתחתי את הקיץ שלי באכזבה מאחד האנשים החשובים והמשמעותיים בחיי, אין לי ספק שזה היה אחד הקמטים הגדולים יותר במחברת שלי. פתחתי את התקופה הזו בשמיעת כל ההבטחות המאוסות. והפעם הבטחתי אני לעצמי, שלא עוד.
זו התקופה הזו בשנה שלמרות הכל אני חושבת, את צריכה להחזיק חזק במה שאהבת בשנה האחרונה ולהרפות מהקשקושים והקמטים. להבטיח את ההבטחות לא כי את חושבת שמי שמסביב רוצה לשמוע אותן אלא כי את רוצה לשמוע אותן. לגבי הקיץ זה יהיה שקר להגיד שהספקתי את כל מה שרציתי לעשות ואת כל מה שקוויתי לעשות, ולכן בתקופה הזו יש לי שתי הבטחות: 1)לא עוד. 2)ללמוד שלפעמים אפשר גם להרפות...
לילה טוב.. :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
