יום כיפור הסתיים לפני כמעט 3 שעות ואני יושבת עדיין מעורערת עם עצמי על מה היום הזה מסמל עבורי.
אני, חילונית לגמרי, שהצום עבורי היה החוסר באוכל ושתייה לצד השימוש במכשירי החשמל...
כל השבוע ליוותה אותי המחשבה של למה בעצם לצום? "חשבון נפש עם עצמי", "חשבון נפש ביני לבין אלוהים\לבין הסביבה שלי", "ניקוי ראש"...
וכשהגיע הצום בסופו של דבר לא התעסקתי עם השאלה הזו אלא רק בהעברת הצום..
ועכשיו כשאני יושבת עם עצמי, אני רוצה להאמין שהייתי השנה הבן אדם שאני חושבת שאני, שלא נתתי התנצלויות בשבוע האחרון מתוך הדעה שנתתי אותם בשעה שהן היו צריכות להיאמר.
אני חושבת על זה שהיום הזה איבד כבר ממה שהוא, שאנשים שולחים את אותה הסליחה לכל אנשי הקשר שלהם, או מתייגים תמונה בפייסבוק שמצהירה "סליחה אם פגעתי", לכן כשאני יושבת עכשיו אני חושבת שהייתי רוצה שליום הזה תיהיה משמעות יותר גדולה מבחינתי, שזה לא יהיה רק עוד יום של צום וזהו.. אלא שאולי תיהיה לי איזשהי הארה על עצמי.
אין לי צדדים רוחניים ואני מעריכה את האנשים שיכולים להאמין שיש משהו גדול יותר מאיתנו, שעצם האמונה מחזקת אותם. הייתי רוצה לקבל את התחושה הזו, את ההבנה שלכל אחד יש את המשמעות שלו ושלכל דבר בחיים יש סיבה.
הייתי רוצה לסיים את היום הזה, בתחושה שמשהו בי השתנה ולהרגיש באמת נקייה לקראת השנה החדשה..
אבל עכשיו, כשאני יושבת על הכיסא בסוף היום הזה וכותבת את המחשבות שלי אל בלוג קטן בלי קוראים, אני יכולה לסכם את היום הזה בדבר אחד-
אמנם לא התקרבתי לאלוהים, אמנם לא מצאתי עדיין את המשמעות שחיפשתי, אבל אני והג'ינס שישב הרבה זמן בארון התקרבנו מאוד.. :)
לילה טוב ושבוע טוב...
THE PHOENIX
בבלוג זה
בכל הבלוגים
