Wicked

יום כיפור הסתיים לפני כמעט 3 שעות ואני יושבת עדיין מעורערת עם עצמי על מה היום הזה מסמל עבורי.

אני, חילונית לגמרי, שהצום עבורי היה החוסר באוכל ושתייה לצד השימוש במכשירי החשמל...

כל השבוע ליוותה אותי המחשבה של למה בעצם לצום? "חשבון נפש עם עצמי", "חשבון נפש ביני לבין אלוהים\לבין הסביבה שלי", "ניקוי ראש"...

וכשהגיע הצום בסופו של דבר לא התעסקתי עם השאלה הזו אלא רק בהעברת הצום..

ועכשיו כשאני יושבת עם עצמי, אני רוצה להאמין שהייתי השנה הבן אדם שאני חושבת שאני, שלא נתתי התנצלויות בשבוע האחרון מתוך הדעה שנתתי אותם בשעה שהן היו צריכות להיאמר.

אני חושבת על זה שהיום הזה איבד כבר ממה שהוא, שאנשים שולחים את אותה הסליחה לכל אנשי הקשר שלהם, או מתייגים תמונה בפייסבוק שמצהירה "סליחה אם פגעתי", לכן כשאני יושבת עכשיו אני חושבת שהייתי רוצה שליום הזה תיהיה משמעות יותר גדולה מבחינתי, שזה לא יהיה רק עוד יום של צום וזהו.. אלא שאולי תיהיה לי איזשהי הארה על עצמי.

אין לי צדדים רוחניים ואני מעריכה את האנשים שיכולים להאמין שיש משהו גדול יותר מאיתנו, שעצם האמונה מחזקת אותם. הייתי רוצה לקבל את התחושה הזו, את ההבנה שלכל אחד יש את המשמעות שלו ושלכל דבר בחיים יש סיבה.

הייתי רוצה לסיים את היום הזה, בתחושה שמשהו בי השתנה ולהרגיש באמת נקייה לקראת השנה החדשה..

אבל עכשיו, כשאני יושבת על הכיסא בסוף היום הזה וכותבת את המחשבות שלי אל בלוג קטן בלי קוראים, אני יכולה לסכם את היום הזה בדבר אחד-

אמנם לא התקרבתי לאלוהים, אמנם לא מצאתי עדיין את המשמעות שחיפשתי, אבל אני והג'ינס שישב הרבה זמן בארון התקרבנו מאוד.. :)

לילה טוב ושבוע טוב... 

THE PHOENIX

אני יושבת מול המקלדת וחושבת מה לכתוב, בפנים יש לי את החשק העצום הזה לכתיבה אבל אני לא מרגישה את הדגדוג המוכר באצבעות. בעצם עבר הרבה זמן מאז שהרגשתי אותו.. 

זו התקופה הזו בשנה, שאנשים מבטיחים לעצמם שהם יהיו טובים יותר, אכפתיים יותר, אמיתיים יותר ובשבילי התקופה האחרונה הייתה כזו שהדבר האחרון שרציתי היה לשמוע את ההבטחות האלו מצד האנשים שהקיפו אותי.

זו התקופה הזו בשנה שאת מנסה להתחיל הכל מחדש, אם זה במחברת ואם זה מבפנים ולמרות הכל את יודעת שבסוף השנה המחברת תיהיה מקומטת ומקושקשת.. אבל את לא יודעת עד כמה מקומטמת ומקושקשת תסיימי את השנה.

זו התקופה הזו בשנה אחרי קיץ וחופש ארוך שבהתחלה קיווית לעשות כל כך הרבה דברים וכשהקיץ נגמר את מקווה שבאמת עשית את כל מה שרצית.

אני פתחתי את הקיץ שלי באכזבה מאחד האנשים החשובים והמשמעותיים בחיי, אין לי ספק שזה היה אחד הקמטים הגדולים יותר במחברת שלי. פתחתי את התקופה הזו בשמיעת כל ההבטחות המאוסות. והפעם הבטחתי אני לעצמי, שלא עוד. 

זו התקופה הזו בשנה שלמרות הכל אני חושבת, את צריכה להחזיק חזק במה שאהבת בשנה האחרונה ולהרפות מהקשקושים והקמטים. להבטיח את ההבטחות לא כי את חושבת שמי שמסביב רוצה לשמוע אותן אלא כי את רוצה לשמוע אותן. לגבי הקיץ זה יהיה שקר להגיד שהספקתי את כל מה שרציתי לעשות ואת כל מה שקוויתי לעשות, ולכן בתקופה הזו יש לי שתי הבטחות: 1)לא עוד. 2)ללמוד שלפעמים אפשר גם להרפות...

לילה טוב.. :)