אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שקרנתי מאושר טהור.
אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהרגשתי שאני לא לבד בעולם.
אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהאמנתי שיש תקווה גם בשבילי.
אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שפשוט הייתי שלווה בלי טירדות.
אני כן זוכרת את הפעם האחרונה שהשתלט עלי העצב ולא הרפה.
אני כן זוכרת את הפעם האחרונה שתקפה אותי הבדידות המעיקה.
אני כן זוכרת את הפעם האחרונה שצנחתי ליאוש ולא הצלחתי לקום.
אני כן זוכרת את הפעם האחרונה שסבלתי מחוסר שקט איום ונורא.
אולי מה שאני לא זוכרת מעולם לא היה,
כי מסתבר שאני לא זוכרת גם את הפעם הראשונה.
ולמען האמת גם לא שום דבר באמצע.
ואולי מה שאני כן זוכרת זאת פשוט המציאות שלי,
אולי אני כזאת מאז ומתמיד, ובגלל זה אני תקועה.
כי אני לא יכולה לברוח מעצמי.