אני פשוט מקולקלת.
זה לא שפג תוקפי או שהתחלתי להסריח,
פשוט נולדתי כזאת-פגומה.
כמו המוצרים האלה שמוכרים ממש בזול
ורק מי שכבר ממש נואש קונה אותם,
ואחר כך כשהוא מוצא משהו יותר טוב הוא זורק אותם לזבל.
אז ככה אני-אף אחד לא מסתכל עלי או טורח לדבר איתי
כי תמיד יש אופציה טובה יותר.
ואם כבר נתקעים לבד ונזכרים בי זה תמיד בקטע מרחם וחסר סבלנות.
בחיים לא ביקשתי עזרה מאף אחד.
ואני ממש לא צריכה את הרחמים שלכם.
אל תגידו שאני חופרת על הבעיות שלי אם אתם שואלים שאלות
ואני עונה בקצרה, לא רוצה שתתעניינו לא רוצה לדבר.
אבל אני תמיד אהיה פה ואף פעם לא אלך, אז למה לא להמשיך ככה?
להתעלם ממני, לדרוך עלי, לנצל אותי, לזלזל בי ולקחת אותי כמובן מאליו.
אז קדימה תמשיכו, אני אשאר כאן ואקשיב לבעיות שלכם
ואנסה לעזור ולייעץ אתם תמשיכו לעשות את אותן טעויות ולהתבכיין
אני אמשיך להקשיב ולתמוך-אבל זה אף פעם לא יהיה הדדי.
אולי אני פשוט לא רואה נכון את המציאות, כי תמיד ידעתי שאני בן אדם רע
ושלא מגיע לי יחס טוב מאף אחד, אז למה אני מתפלאת בכלל?
ואם לרגע היססתי כולם דאגו להזכיר לי שאני בן אדם רע.
כי זה מה שאני. אני פשוט בן אדם רע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: