Sophie says she’s really trying, problem is-Sophie's lying

הפנטזיה שלי..

יש לי המון פנטזיות, ולמען האמת הראשונה שעלתה לי בראש מעט מביישת אותי.

כי היא כל כך נאיבית, כל כך תמימה שהיא מחזירה אותי לעבר.

לימים שכשהיה נופל ריס הייתי מבקשת משאלה,

או כשכיביתי את הנרות על עוגת היומולדת,

או כשהשעון הראה שחצות,

או כשנשפתי על סביון שמצאתי בגינה..

המשאלות שלי התחלקו לשתיים-

אלו שביקשתי למען אחותי וכולן התגשמו.

והמשאלה שביקשתי למען העולם שלא התגשמה וכנראה גם לא תתגשם-

שיהיה שלום.

בתור ילדה קטנה באמת האמנתי שזה יכול לקרות

לא הבנתי למה שלא יהיה שלום עולמי?

כולם עם כולם הכל טוב ויפה, עולם ורוד ומושלם..

ההורים חינכו אותי בבית לקבלת השונה,

אין אצלנו טיפת גזענות-כולנו בני אדם ושווים אחד לשני.

ועד היום קשה לי להבין את הפחד והרתיעה מהשונה,

את השנאה הזאת שמוציאה מהאדם את האנושיות שבו.

אני עדיין משתדלת לשמור על המנהג הישן שלי ולבקש משאלות,

בדרך כלל אני מבקשת שאני אמות וכולם יחיו בריאים ומאושרים בלעדיי.

ולפעמים, כשזורקים טילים או עושים פיגועים-

אני נזכרת במשאלה הישנה שלי ובתחושה פתאטית ותמימה

עוצמת עיניים חזק ומבקשת שיהיה שלום.