אין לי מושג מה אני אמורה לכתוב.
זהו, אמרתי את זה. אין לי פשוט מושג מה לכתוב.למען האמת, גם אין לי מושג מה אני עושה פה.
כשחושבים על זה.. למה לעזאזל אני פה?
כל מה שאני יודעת זה שהשעה 5:06 (וואלה, זה מסביר הכל), החופש במרחק כמה שבועות מלהגמר ושהרשימה הארוכה (והמועילה ביותר אם יורשה לי לציין) של המטרות הלא מושגות שהצבתי לעצמי תקועה לי מול הפנים וממלאת אותי ברגשות אשם.
אני לא מאמינה, שאחריי שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן, פ*קינג ביזבזתי קיץ שלם על כלום. לחלוטין כלום. יכולתי להישבע שאם הדף הזה היה קם לתחייה הדבר הראשון שהיה עושה זה לקרוע אותי ולזרוק לפח כמו שתיכננתי לעשות לו.
כשחושבים על זה, בתכלס כולם מחכים לחופש ומתכננים ומצפים ובסוף... חודש וחצי שלם יושבים על הספה עם הדבר הלעיס הראשון שהם מצאו בארון ומופע שנות השבעים בוי או די מהבוקר עד צאת הנשמה.
אז כנראה מתוצאה של מירמור כבד + חור עמוק עמוק בהשכלה + העובדה שהעפעפיים שלי רועדים מעייפות אני כותבת את הפוסט הראשון והדי עלוב הזה.
זה נראלי הקטע הזה שאני מציגה את עצמי, אז ככה בערך:
שיר, 13, היפסטרית, מנודה חברתית, מאמינה בחדי קרן, מפגרת/מיוחדת (תלוי עד כמה אתם אמיתיים עם עצמכם), יוצרת, כותבת, מציירת, מצלמת, רוקרית בלבלב, מתוסבכת, חולמת בהקיץ, דעתנית, שורדת וכנראה שעכשיו גם בלוגרית... :)
אם להיות כנה עם עצמי, עד כמה שאני נהנת לחפור בנשמה של קוראים דימיוניים על חיי הנפלאים, די סטיתי מהנושא המרכזי.
אז כמו שהתחלתי לספר היה לי רעיון הזוי ברמות (שאני די בטוחה שאני אתחרט עליו בבוקר). הוספתי לרשימה כמה דרישות מטורפות שכנראה יהיו טראומטיות לכולם (וגם לי) והחלטתי שהקיץ שלי עוד לא נגמר, למעשה.. הוא רק התחיל.
החלטתי שאני יהפוך את השבועיים- שלושה האחרונים לכאלה גדולים, שוברי גבולות ובלתי צפויים לחלוטין! אני יהפוך את הקיץ הזה לקיץ הכי טוב בעולם, לקיץ שאני אזכור. ואני מתכוונת לעשות כל דבר ודבר.
הציפורים והאור בחוץ נותנים לי הרגשה שכנראה שאני אלך לישון עכשיו, העיניים שלי נפוחות וסגולות כמו שני בלונים שעומדים להתפוצץ בכל רגע.
אז ביי ביי לבינתיים, וגם אם עכשיו אינלי ממי להפרד, כנראה הגורל יחליט מתי הוא יבוא,
xx, TheAtaemGIRL ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
theAteamGIRL