מטרה #1: לעשות עגיל באף
טוב, הגעתי למסקנה שלסמוך על מילה של אנשים זה חתיכת דבר דבילי ואידיוטי.
אז כמו שנכתב בפוסט הקודם, החלטתי להפוך את הקיץ שנשאר לי למטורף וכייפי ופסיכי ומוקצן ו... זה בינתיים יותר מידיי. שאני אומרת יותר מידיי, לזה אני מתכוונת. זה פשוט (ולא פשוט בכלל) יותר מידיי! התחלתי לשקול את האפשרות שזה לא הרשימה שפסיכית, אלא אני.
well, thank you captain obvious!
אז זה התחיל יום בדיוק אחרי הפוסט הראשון. האמת? ביום הזה לא עשיתי כלום חוץ ממרתון שקרניות עם קערה ענקית של גלידה מהמקפיא (שנאתי את עצמי על הגלידה המחורבנת). אז למעשה, אחרי מחשבה ארוכה בלילה של היום הראשון, זה התחיל ביום השני, ובמטרה הראשונה: עגיל באף.
בהתחלה (כמו כל בנאדם שפוי בדעתו וברוחו) הלכתי לקניון, האופציה המוצלחת ביותר. הלכתי לדוכן פירסינג, אבל בגלל שאני גמדה (מטר שישים אבל המוכר היה נראה כמו שחקן בNBA) לא אישרו לי לעשות עגיל. וואלה, התבאסתי ברמות.
חזרתי הביתה, מדוכדכת עם פרוזן יוגורט בטעם קינמון, וחזרתי כמובן לטלוויזיה. ואז עלה לי הרעיון הכי מפגר שאי פעם חלף בראשי.
הרמתי את הפלאפון החלופי שלי והתקשרתי לחברה שלי, למזלי היא מטורפת יותר ממני אז היא הסכימה בלי לחשוב בכלל. אם המוכר לא נותן לי לחורר את האף, מסתבר שאני יחורר לעצמי את האף. טיפשה, מופרעת, מפגרת.. תחשבו מה שאתם רוצים. דוגרי? זה הכל נכון :)
לחברה שלי לא היו כל כך הרבה מקורות למידה איך לעשות חור לבד, אז נאלצנו להסתפק בקטע הזה באבא מתארס עם לינדזי לוהן שהיא חוררה לתאומה שלה את האוזניים.
כשהיא אמרה "זה לא כזה הולך לכאוב" לרגע האמנתי לה, לצערי האמונה התפוגגה כמה שניות אחרי זה שהיה תקוע לי מחט באף. בחיים שלי לא צרחתי ככה!
אין הרבה דרכים לתאר את זה. היה הרבה דם, היה מאוד שורף, וכל פעם שאני נשמתי הרגשתי שמכניסים לי אגרוף בפרצוף. למזלי, זה התפוגג אחריי יום- יומיים. האמת? זה די השתלם. הנזם פשוט מושלם, ואני די מאוהבת באף שלי כרגע, אבלך תכלס? הייתי מוותרת על המחט..
אני משעממת לכם את התחת הא? חחח אל תדאגו, אני עוד אשתפר :)
xx, TheAteamGirl ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
theAteamGIRL