זמנים משתנים, שנים עוברות להן, אנשים חולפים, ואנשים שחשבת שהכרת משתנים.
בני-אדם משתנים, הם לא משהו שאפשר להיות תלוי בו.
כולם משתנים בשלב מסויים או אחר, לטובה או לרעה? אני לא יכולה להגיד, זה תלוי בבן אדם כמובן.
מהמעגל החברתי שיש לי, יצא לי להכיר כמה שהשתנו לרעה, שהפכו מילד טוב ירושלים, לילד שלא מפסיק לעשן (סמים) ולשתות, וכמובן לנשור מהלימודים.
וכמובן שיש אותו הדבר בההפך.
אבל השינוי הוא לא רק בדברים כאלה, גם במראה החיצוני ובאופי, מבנאדם נחמד, לכפויי טובה.
וזה מה שעבר על החברה הכי טובה שלי, או שלפחות כך חשבתי, היא השתנתה ברמה קיצונית עד שהתרחקתי ממנה.
אני לא מבינה לפעמים למה אנשים משתנים, אם הם יודעים שהם משתנים לרעה.. למה להמשיך את זה למה.
אני לא יכולה להגיד שלא השתנתי בכלל, אני השתנתי.
חלקית לטובה וחלקית לרעה כמובן, למדתי להעריך דברים, ולמדתי להיות בוגרת יותר, התבגרתי.
למדתי במי לסמוך, ובמי לא, למדתי עם מי להסתובב ועם מי מסוכן לי.
אבל בעיקר למדתי, לתת לדברים ללכת, לעזוב.
שזכרונות תמיד ישארו זכרונות, ודברים שחשבתי ידעתי הם ישאר בגדר "חשבתי".
והכי חשוב שלמדתי לעזוב, לא להשאר תלויה בדברים שאני יודעת שאני אצטרך לעזוב בסופו של דבר.
לא לקחת כל דבר ללב, ולבכות על שטויות, כי אני כזאת בכיינית.
להציג משהו מבחוץ כשקורה לי משהו, ולא להראות שום רגש, כי אנשים יפגעו בך בנקודות רגשים.
והכי חשוב פשוט למדתי לעזוב, לעזוב את הזכרונות, את הדברים שעשיתי, את הטעויות שעשיתי, והשטויות שעשיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: