.Forget how much it hurts, and try again

ואו. כאילו כמה דברים השתנו בשנתיים האחרונות..

בכללי בתקופה האחרונה, בצורה קיצונית כ״כ..

אני מרגישה שונה, פשוט ממש שונה.

אנשים שפעם הייתי מחשיבה בתור החברים הכי טובים שלי,

ואנשים שאני לא יוכל לחיות בלעדיהם שניה, עכשיו לא חלק קטן מהחיים שלי..

ואיפשהו בלב זה מציק, אבל יאלה כוסעמו כמה אפשר לרדוף ולהתחנן מבנאדם לדבר איתך.

בכללי הכל נראה כל כך שונה, השתנתי גם כל כך לרעה..

לא יודעת איך אנשים סובלים אותי בחיי.. אני פקעת עצבים מטורפת..

ואני כל כך מתחרטת על הדברים שאני אומרת שאני עצבנית אני אוכלת את עצמי מבפנים..

גם הסתגרתי נורא עם עצמי.. במקום לספר אני פשוט אשתוק, כדי לא להיגרר לריב,

(כי כבר נגמלתי מרבים, זה מעיק ואני מנסה להתחמק מזה :/)

וכי לא נעים לי להפיל את הבעיות שלי על אנשים אחרים, גם למדתי שלא באמת אכפת להם..

הדבר היחיד שאני רוצה שישתנה בי זה העצבים האלה יואו אני לא יכולה לסבול אותם כבר

באלי להיות בנאדם רגוע כמו אחרים למה אני לא ככה

ולא אני לא אקח תרופות זה לא עוזר לי זה רק עושה לי עוד עצבים..

וגם גם מצחיק לי איך אנשים/חברים מפעם, מנסים לחדש את הקשר איתי פתאום..

אבל אין לי כוח אליהם כבר עברתי הלאה סיימתי איתם.

וזהו.

מי היה מאמין שהבלוג הזה יעזור לי לפרוק קצת מהלבלב שלי.