ואז שאני מגיעה לבצפר, אני נזכרת, שלא באמת התגעגעתי לבצפר.
לא התגעגעתי לילדים, ולחברה המגעילה שיש בבצפר שלי.
שחושבים שהם מעל כולם, ויש להם זכות להעליב ילדים ולפגוע בהם כי זה מצחיק "ומגניב".
לכל הערות המטומטמות שהם דופקים באמצע שיעור, כי זה מגניב ומצחיק (טוב זה כן, לפעמים).
איכס, פשוט נימאס לי כבר מהבצפר שלי.
עוד בקושי התחילה השנה וכבר נימאס לי.
נימאס לי לא להרגיש שייכת, וקשורה לחברה הזאת.
אם יש משהו שאני מתחרטת עליו, זה שהעיפו אותי מהבצפר הקודם והגעתי לכאן.
אם חשבתי שאני מה שאני הייתי עושה זה "להפריע", אז אין לי מילה לתאר את מה שהילדים כאן עושים.
אני מתגעגעת לחברים ולחברות שלי מהבצפר הקודם, ואפילו למורים המגעילים והדוחים שם.
אני מתה כבר לסיים את כיתה י"ב, ולעוף מהבצפר הזה ולא להסתכל אחורה.
כל ילד שני מעשן, או שהפסיק לעשן כבר מזמן, או שניסה לעשן והחליט שזה מתאים לפוזה שלו.
פשוט דוחה, והדרך שמתייחסים למורים. כאילו טיפה, ממש טיפה של כבוד אין לכם?
ואי אמן שהשנתיים האלה כבר יעברו מהר ואני יהיה בצבא כבר סעמק נימאס לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: