לומבי חושבת בלי פסיקים ובלי נקודות

סיימתי כבר לפני שבועיים

ועוד לא עיכלתי

גם את זה שזה נגמר וגם את זה שאשכרה ככה נראיתה שנה שלמה מהחיים שלי.

הייתי שבוע בפראג עם רייצ' והיה קסום. לגמרי בטופ פייב של הטיולי חו"ל שלי.
מיכאליש נהדר באמת ואני שוכחת את זה יותר מידי ואז אני נעשית חרדתית למדי ונכנסת לסרטים ומשתכנעת שזהו ושהוא עוזב אותי עכשיו. והוא לא משדר את זה אפילו לרגע. וזה הולך ומחמיר אבל החיים שלי כל כך מלאים גם בדברים אחרים שאני לא נותנת לפאניקות שלי להשתלט לי על החיים.
עוד 5 ימים אני מתגייסת ורק רוצה לסיים כבר עם הטירונות ולהתחיל את הקורס. צפויות שלי שנתיים של עבודה חינוכית משמעותית בטירוף. יכול להיות שאפילו יותר מבשנה האחרונה כי את השנה האחרונה עשיתי גם בשביל עצמי והשאיפה שלי נראה לי בתור מורה חיילת בפנימייה היא כמעט ולא לעשות את זה בשביל עצמי. אני קוראת עכשיו את מקום בעולם - מחשבות על חינוך של חילי טרופר וזה פשוט מעולה ורלוונטי לי לפני הגיוס. אני רק צריכה לסיים אותו לפני הקורס אחרת יהיה לי יותר מידי חינוך תיאורטי בבת אחת.