חיים חדשים

אז אני אדם מבולבול ומשונה וגם מוזר.

ועכשוי כואב לי

עצוב כל כך 

don't look at your ex's facebook page when a friend stays the night and leaves his acount open.

אתמול - לקראת חצות. 

טלפון מחבר טוב (שמשרת כמו כל שאר החברים בצבא).

"היי, זה בסדר אם אבוא לישון אצלך?"

"כן ברור הכל בסדר?"

"פיספסתי אוטובוס אחרון ועכשיו אני באזור של התחנה המרכזית עם מדים..."

אז פעם ראשונה שמישהו מתארח אצלי כאן ודיי נהננו. ישנו על המיטה שלי שנינו (כל אחד בחצי שלו) ונשארנו ערים ודיברנו על החיים שאחרי הפנימייה ודברים כאלה עד בערך שלוש בבוקר. סיפרתי אותו עם המכונת גילוח שלי כי הוא פחד שיתפסו אותו מ.צ עם שיער כזה ארוך.

היה מאוד נחמד ואמרתי לו שוא תמיד מוזמן.  הבוקר הלכנו לים ונלחמנו נגד הגלים החזקים.

חזרתי וראיתי שהוא השאיר את חשבון הפייסבוק שלו פתוח.

פשוט טעות.אני רוצה שהיא תהיה מאושרת באמת ונראה שהיא מאושרת.

אז למה כל כך עצוב לי פתאום? למה אני מרגיש נורא? אולי כי התמונות חזקות יותר מהזיכרונות שלי ואני רק מבין שאני איבדתי את האדם המאוד טוב ומגניב הזה.

תנשום השם שלי 'לה תנשום. 

הכל כבר בסדר, עבר זמן ואתה אדם חדש.

מחרותיים אולי אראה אותו פעם ראשונה מאז הפרידה עצמה לפני שנה.

ואני כבר חזרתי על התוכנית בראש ובקול הרבה פעמים - אל תדבר איתה, אל תעשה שום דבר שיכול להציק להטריד או לערר אותה.

רק תהיה שם, תחייך,  ותשתוק אליה. אם היא תרצה לדבר היא תפנה אלי.

לכל אדם חיים שלו ושלנו כבר לא חופפים בכלל.

 יש עוד הרבה אנשים ואני חדש ושונה מפעם.

תנשום השם שלי'לה תנשום חמוד שלי.

הכל יהיה בסדר.

אני כל כך רוצה שהיא תהיה מאושרת. אני מקווה שיש לה חבר או בן זוג (או בת זוג) שביחד היא עוברת חוויה מתקנת על כל מה שקשור בי.

אז עם החבר שהתארח נזכרתי בזה שאני חושב שיש לי יצרים דו מיניים אבל שכבר הרבה זמן דיי ידעתי שזה ככה אבל לא באמת מפתיע או הדאיג אותי.

ומהחוף הלכנו לאורך דיזינגוף עד הסנטר שמה לא נכנסו מטעמים אידיאולוגים חרטה חרטה ...

בדרך נכנסנו לחנות ספרים משומשים מקסימה שהמוכרים הם בעצם שלושה שמנים שיושבים ומעשנים מקטרת וסיגריות בשרשרת וממליצים לאנשים והיה נחמד להתסתכל שם על דברים.

ראיתי היום המון בנות עם שיער קצר כמו שאני אוהב (כל סוג של שיער קצר בערך) ויפות מאוד לטעמי ולדעתי.

בנות שתוך שתי שניות של לחלוף על פניהן ברחוב וכבר התאהבתי בהן ויש לי תסריט בראש על החיים שלנו.

וכמו  תמיד-  לא אמרתי מילה. אני השילוב האולטימטיבי בין זה שאינו יודע לשאול, תם, ורשע.

ובכן, שנה טובה לכולם, רק אושר שיהיה.

הנה שיר לא קשור לתאריך אבל הוא כמו מנהרת זמן קטנה ללפני ארבע שנים מעכשיו.

דברו איתי אני אנדרוגינוס!