אני מתחיל לחשוב שמשהו שונה בי משאר רוב האנשים שיש. שאני חסר רגשות או יכולות למצוא רגש.
שאלה לי אליכם, אשמח אם תענו בתגובות:
האם גם לאנשים שעשו דברים בלתי נסלחים, מגיע להנות מדברים אנושיים?
ויותר (דיוק\פירוט) מזה : מסכימים שלהיות נאהב זה צורך אנושי? לא? לא משנה, נניח שכן.
האם לאנס מורשע מותר להיות נאהב? מותר לקבל חיבוק אוהב, כנה וחזק?
בהנחה שהוא רוצה בזה, כי זה צורך.
לא אנסתי, לא פגעתי מינית ולא עשיתי שום דבר קרוב לזה עד כמה שאני יודע.
ולמרות זאת, עשיתי דברים בלתי נסלחים. ואני מרגיש שדיני כבר נחתם סופית ואין אף מוצא.
אז אני מתחיל מחדש. בתקווה שהפעם אמצא קבלה, חברים, בת זוג, שמחה, צחוק טוב, או סיפוק.
כרגע אין לי את אלו, לא באמת.