אז.. עברו כמה ימים מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן.. שזה טוב לא?
יש לי חיים עכשיו! כן כן לי יש חיים!! שזה לא אומר כל היום לשבת בבית ללמוד מתמטיקה ולראות טלויזיה אלא להיות עם חברים
אני אוהבת את הפנימיה שלי ..אני ממש אוהבת אותה. היא עושה לי טוב.. מבחינת חברים.. לא ממש מבחינה לימודית
אבל זה פחות חשוב עכשיו
היום הייתה פעילות בריכה והיה נורא כיף! צעקתי את הגרון שלי במורלים.. היה ממש כיף
רציתי להכנס למים אז נתתי את הפלאפון שלי לחברה שלי.. בתקווה (אני מדגישה את ה-"בתקווה") שהיא תשמור עליו.. היא השאירה אותו על אחד הכיסאות
.
הלכתי לחדר אוכל ומשם לחדר שלי.. והתעצלתי ללכת אליה ולקחת את הפלאפון שלי.. (עוד חשבתי שהוא אצלה
)
אז הלכתי לנוח.. לנמנמם. ישנתי עד שבע פאקינג וחצי. רציתי למות. הפלאפון שלי איפשהו בבריכה, ישנתי כל היום, אין שום סיכוי שאני ארדם בלילה וגוועתי ברעב כי פספסתי ארוחת ערב.
בקיצור לא משהו. מכאן זה רק הלך ושהתפר.. רציתי להזמין פיצה.. הלכתי לחברה שלי ודיברתי עם אמא שלי.. השיחה איתה נורא עידדה אותי כי כבר הייתי על סף דמעות ולא ידעתי מה לעשות.. אכלנו פיצה בכיף שלנו.. היה דווקא נחמד, ישבנו ודיברנו וצחקנו מלא
היה לי כיף בסופו של דבר
לא בחרתי דווקא להתעמק ברע.. אני ממש שמחה שהצלחתי 