היו לי כמה ימים ממש טובים ומיוחדים.
עדיין לא התרגלתי לעובדה שיש לי חבר.. לי יש חבר.
כל הזמן אנחנו מדברים באסמסים וצוחקים מלא. הוא בא אליי אתמול, זה היה הדבר הכי כיף בעולם. נראה לי שמשהו כמו 3 שעות בערך לא יצאנו מהחדר.. דיברנו וצחקנו והתנשקנו כמעט על הערב.
היום הייתי אמורה ללכת איתו למסיבה אבל ההורים הקרציות שלי לא מסכימים. באמת שאני שונאת אותם עכשיו.
הוא קנאי מאוד. הוא כל הזמן רומז בצחוק למרות שזה לא באמת בצחוק שני צריכה להזהר ובלי שטויות.. אני אומרת לו שאין לו סיבה לדאוג כי אני לא מהאנשים שעושים שטויות, אני משעממת והוא אומר ומה אם מישהו יבוא וינסה לנשק אותך אז אין לי הרבה מה להגיד.. אני פשוט עונה שלא נראה לי שמשהו באמת ירצה לנשק אותי כי זאת אני. הוא כל הזמן אומר שאני מדברת שטויות.
אני לא חושבת שאני מדברת שטויות. עובדה שהוא החבר הראשון שלי.. והנשיקה הראשונה שלי. זאת פשוט עובדה.
הוא חמוד, הוא אמיתי, הוא גורם לי להרגיש טוב עם עצמי ואני שמחה איתו, טוב לי.
יש לי רגשות אליו זה בטוח אבל אני לא חושבת שאני אוהבת אותו.. יש לי זמן.
מאז שאנחנו ביחד.. אני מתעוררת כל בוקר בעשר או לפני (אני בדרך כלל קמה ב12 או אחת), אני אוכלת פחות (שזה מצוין!) ואני כל הזמן בודקת את הפלאפון לראות אם הוא שלח לי הודעה.
אני עדיין לא בטוחה מה לחשוב.. בינתיים הכל בסדר ^^
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
