לשותפה המהממת שלי יש חבר חדש.
אני ממש ממש שמחה בשבילה כי סוף סוף היא מוצאת מישהו חמוד באמת שלא רוצה רק לזיין ולזרוק אותה
הוא בא אלינו לחדר כמה פעמים בסופש והם התמזמזו והתנשקו וזה לא מאוד מפריע לי.. אבל זה צובט לי בלב כשהיא מספרת לי על דברים שקרו להם כי כל דבר כזה ממש מזכיר לי את מיכאל.
כל פעם שאני נזכרת בו זה ממש כיף.. אבל מתכווצת לי הבטן ולא בקטע טוב
אם זה ימשיך ככה כל פעם שהוא יבוא לפה לחדר או כשהיא תספר לי משהו עליו.. אני לא אשרוד. אני אשקע בעצבות ואני ארצה למות. לא שעכשיו כל כך כיף לי לחיות אבל שיהיה. אין לי כוח לחזור לשנה שעברה.. להתבודדות המטורפת, לדכאונות ולאובדניות.. גם בשבילי וגם בשביל כל החברה שמסביבי
אני כבר לא כזאת.. אני לא אותה ילדה שהייתה שנה שעברה. השתניתי מאוד. לפעמים יש לי מצבי רוח כאלה ואחרים אבל זה עובר מהר לרוב
אני ממש רוצה שהפלאשבקים האלה יעברו כבר.. אני לא יודעת אם אני רוצה לשכוח הכל לגמרי, אני פשוט רוצה להמשיך הלאה.
זהו החלטתי, אני רוצה להמשיך הלאה.
ואני אמשיך הלאה
היה טוב ונעים אבל די נגמר
אני אתגעגע מאוד אבל יהיה בסדר
ביי ביי עבר, שלום עתיד :)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
