Feel the Energy

אז לפני תחילת השבוע עשיתי לי קצת סדר במוח, מה יקרה איזה מבחנים ועבודות עתידים להגיע.

התחלתי ורציתי להתאבד. יש לי עבודה ענקית למחר שבמקום לעשות אותה ישבתי וקראתי בלוגים שלמים פה בישראבלוג (ונהנתי :), מבחן מחר שעדיין לא התחלתי להתאמן אליו ואם אני אמשיך אני כנראה יתאבד.

בדרך לכפר אבא שלי החליט שזה הזמן המושלם לריב איתי על דברים שאני כבר יודעת. אז צעקתי וצעקתי המון. לא היה לי עצבים להטפות שלו. היו לי דמעות בעיינים וצעקתי ובהיתי בחלון כדי שהוא לא יראה שאני בוכה. 

אני שונאת את ההטפות מוסר המיותרות האלה. ספגתי הרבה ואז פשוט שחררתי הכל לגמרי. אני שונאת לריב או לצעוק על ההורים שלי כי אני מתחילה ישר לבכות. אני לא שולטת בזה. 

דווקא לקראת הסוף הכל נהיה יותר טוב אבל אבא שלי לא יכל לתת לי ללכת עם הרגשה טובה, הוא היה חייב להבהיר את הפואנטה המיותרת שלו. תודה לך אבאלה שעזרת לי להוכיח את הפואנטה שלי, יותר טוב לי להיות בכפר. הרבה יותר טוב לי בכפר.