הפילו עלי פצצה עכשיו. אחת השותפות שלי מחליפות חדר. עם מישהי זוועתית. כבר הייתי איתה בחדר למשך חודש וסבלתי. סבלתי כל כך... אני באמת לא סובלת אותה. בכלל לא סובלת אותה. אין לי אפילו איך לתאר את מה שהיא עושה.. למה אני לא סובלת אותה. היא כל הזמן בטוחה שהיא כל כך מסכנה שכל העולם רוצה לדפוק אותה. אני מבינה שהיא בדיכאון אבל זה כל מה שהיא מדברת עליו. כל הזמן. כמה היא מסכנה, כמה שהבית ספר דפק אותה וכל העולם נגדה ולא אכפת לה שהיא גורמת לכולם לסבול. הרי אני מדברת עם אנשים, אין לי שום בעיה לשמוע ולנסות לעזור כשצריך אבל רבאק אי אפשר לדבר על זה כל היום וכל הלילה. ואם אני מנסה להגיד לה שדי, נמאס, שאני רוצה ללכת לישון אז היא תדבר בטון מסכן ותגיד שלאף אחד לא אכפת ממנה ואף אחד לא מקשיב לה ותמשיך להתלונן.
אני לא מסוגלת להתמודד איתה. אני לא מסוגלת לראות מישהו עצוב שמספר לי מה קרה לו ולהגיד לו די תסתום או לנפנף ואם אני לא אגיד לה להפסיק היא לא תפסיק. אף פעם. אני באמת לא מסוגלת לקחת על עצמי עוד דיכאון של מישהי אחרת ועוד בקנה מידה כזה של חפירות כל יום כל היום. זה מגיע למצב שהיא מדברת קצת ודי, המוח נכנס למצב חפירה.
היא ממש לא הסתדרה בחדר הקודם שלה.. השותפות שלה פשוט לא סבלו אותה והחדר היה ממש קטסטרופלי. אני יכולה להבין אותן. זה כל כך מגעיל וכל כך אנוכי להגיד דבר כזה.. אבל אני לא רוצה שהיא תעבור אלי לחדר. לא אכפת לי שיאכלו אחת את השניה.. אני לא רוצה חרא חדר. לא שוב. לא מתאים לי. איך השותפה שלי יכולה להחליט דבר כזה בלי לשתף אותי ואת השותפה השניה? אני לא רוצה חרא חדר. לא רוצה. היו לי חדרים טובים השנה ושנה שעברה. לא רוצה חרא חדר.
העיקר בנות אחרות אומרות לי "אז תחנכו אותה להיות שותפה טובה" מה היא כלב?! אני אחראית על החינוך שלה?? זה שיש לה חרא הורים שנתנו לה חרא חינוך לא אומר שאני צריכה לחנך אותה. שהשותפות בחדר הנוכחי שלה יחנכו אותה למה אני?? בגלל שאני לא אתלונן למדריך? בגלל שכן אכפת לי ממנה למרות שאני לא סובלת אותה בכלל? לא רוצה. אני לא מסוגלת לקחת את העול הזה על עצמי. אני לא רוצה להכנס לדכאון בגללה. טוב לי. אני שמחה לרוב. אבל אם זה בא או שהיא תמשיך לסבול בחדר שלה ואני יהיה בסדר או שהיא תעבור לחדר שלי ואני אכנס לדיכאון בגללה אז סליחה לא אכפת לי ממנה ממש אני לא מסוגלת לשאת את הדיכאון שלה עליי. לא יקרה.
לא יקרה. אני לא חוזרת לעבר. טוב לי בהווה.
אני לא מוכנה לחזור לחרא חדר.
לא יקרה בחיים.
לא יקרה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
