אוקיי די נמאס לי.יש לו חברה לאידיוט. נמאס לי. אני לא יודעת מי זאת אבל יש לי השערה. אם זאת מי שאני חושבת שזו הוא פדופיל. היא קטנה ממני בשנתיים אז זה אומר שהיא קטנה ממנו פאקינג 6 שנים. לא הגיוני.
העיקר הוא נפרד ממני חודש לפני שהוא מתגייס, בטענה שלא יוצא לנו לראות אחד את השני בכלל ופתאום יש לו חברה?? פתאום! כשהוא בצבא, כשהוא חוזר מהצבא פעם בשבועיים. מה הסיכויים שיצא להם להתראות אם הוא בקושי חוזר? מה הוא לא לומד מטעויות? או שהוא חרטט לי כי הוא לא סבל אותי ואני סתם הייתי מטומטמת והאמנתי לו. יופי לי.
אני באמת שונאת את זה שזה כל פעם קורה לי מחדש. כל פעם אני עיוורת מחדש. אני לא שמה לב לדברים הקטנים, הרמזים האלה שבסוף קולטים. אני שונאת את עצמי. כשזה קורה לי. אני לא מסוגלת להמשיך ככה, בעיוורות שלי. אז אני שואלת את עצמי תמיד "יש עוד דברים שאני לא רואה? שאני מפספסת?"
איך מתעוררים?
עוד אופציה היא שהוא נפרד ממני בגלל שלא "נתתי" לו. לא "זרמתי".. למרות שאני לא חושבת. אבל אני באמת כבר לא יודעת. אני פשוט לא יודעת מה לחשוב עליו.
אני שונאת את זה שזה משפיע עליי כל כך ולו זה פשוט לא מזיז. אני עוד אחת מהמיליונים שלו. זה כל כך פוגע.
אני שונאת את הפלאשבקים שכל הזמן באים אלי כשאני עושה כל מיני דברים.
אני חייבת להוציא אותו סופית מהמערכת. חייבת.
אבל.. אני לא מסוגלת..
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
