אתמול בצהריים מישהו שלח לי הודעה במייל של הבלוג. הוא שאל "מה הסקייפ שלך"
הוא לא הראשון ששאל אותי את זה החלטתי לפתוח סקייפ לבלוג. ופתחתי.
שלחתי לו במייל את השם שלי ובערב כשחזרתי הוספתי אותו.
זרמתי עם השיחה, מה כבר יש לי להפסיד. אחרי כמה דקות הוא אומר לי "אני שמח שאמרת שאת שמנה"
מה? למה אתה שמח? זה היה ממש מוזר. הוא המשיך ואמר "סוף סוף מישהי שלא מפחדת ממה שהיא"
חשבתי שהבנתי אותי אז עניתי לו "כן אבל זה מאוד חלקי"
אמרתי את האמת, אולי אני מסוגלת לכתוב באינטרנט "שמנה" אבל אם תבקשו ממני להגיד את זה בקול, אני אעדיף להתאבד קודם.
הוא ענה משהו מוזר. "אוקיי אז תכתבי שמנה". אעה?
הוא שאל אותי מה הגובה שלי. למה לעאזאל אכפת לך? אבל מה אכפת לי, אמרתי לו. ואז הוא שאל אותי כמה שאני שוקלת. אמרתי שאני לאא אומרת לו. אני לא אומרת לאף אחד. זאת האמת.
ואז הוא אמר את הדבר הבא:
"ואני חשבתי שיש לך ביטחון. כמה עצוב"
לא ידעתי מה לומר. סליחה שאין לי ביטחון?
אז אמרתי "אתה בא להוריד לי את הבטחון? באמת?"
"בכלל לא, אין לי כוונה כזאת", "בגלל שדיברת איך שדיברת חשבתי שסוף סוף גאה במה שהיא, רציתי לשוחח"
"ואז מסתבר לי שאת מתחבאת"
כן, אני מתחבאת. כן, אני מפחדת לספר לאנשים כמה אני שוקלת. נכון מאוד.
אני מצטערת שאכזבתי אותך. באמת שאני מצטערת. פעם הבאה תבחר יותר טוב.
המשכתי לדבר איתו. התווכחתי איתו קצת ובסופו של דבר התעצבנתי. הוא לא ענה לי.
אני לא יודעת אם הייתי עצבנית או פגועה או פשוט עצובה. הוא היה ישיר, לא פחד לומר לי מה הוא חושב. והוא צודק.
אני פחדנית, חסרת ביטחון ומישהי שלא גאה במה שהיא. זה המצב.
טוב, זה לא עודד אותי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
